האדם הקדמון הממוצע, ההוא לפני אלפי שנים היה כנראה נראה הרבה יותר טוב מהבן אדם הממוצע בן ימנו. בעוד האדם הקדמון היה חי בתנאי הישרדות, תחת תנאים פיזיים לא פשוטים של צייד-ניצוד, היה עליו לשמר יכולות פיזיות אופטימליות לשם צייד ולשם בריחה ממצוקות.
כיום אין אנו שורדים עוד ואף יותר מזה חיים חיי שפע שמערערים לנו את האיזון הבריאותי, את המשקל התקין ואף פוגעים בחוסן הפיזי שלנו.
למעשה התרחקנו מפוטנציאל היכולות הבריאותיות שלנו. רובנו לא יכולים לרוץ ואף ללכת, רובנו לא מסוגלים לשאת משאות כבדים או לבצע תנועות שגרתיות מבלי שייתפס לנו איזה שריר כזה או אחר, כל מאמץ גורר אחריו התנשפות ודרישת הגוף למנוחה, הפכנו להיות "רובצים" והטכנולוגיה עושה כל מאמץ לסייע לנו בכך, רוצים את החיים שלנו כמה שיותר קלים, ללא מדרגות ללא עליות, כל מרחק עושים ברכב על אף העלויות. בקיצור כמה שפחות מאמץ יותר טוב.
מה שאנו לא מבינים או יודעים שגוף האדם סלחן וסתגלן!! אנו מלקים אותו אך הוא נלחם בחזרה. גופנו לעולם יאפשר לנו להיטיב עם מצבו. הוא למעשה נילחם מלחמת הישרדות כל עוד הוא חי ומתחמצן, המטרה היחידה של הגוף, על כל מערכותיו הוא לאפשר קיום במינימום "עלויות", הוא הוא כמו מפעל יצרני, יעדיף מחלקות (מערכות) פוריות ומשגשגות ולא בזבזניות. גופנו יעדיף אותנו בריאים ומוכנים אלי קרב ולא רופסים!!
בעת שנבין את עקרון הפיצוי למעשה נבין איך נוכל להביא את עצמנו לבריאות אופטימלית. גופנו הוא סתגלן, אנו מסתגלים לכל מצב לטוב ולרע, מערכות גופנו לאורך זמן מבצעות שינויים בייחס למצב החדש וכל זאת לטובת ההישרדות.
בעת שנעודד את גופנו לשרפת שומנים באמצעות הגבלת פחמימות, נוריד במשקל וכך גופנו ינצל טוב יותר לאורך זמן את השומן שבגופנו כמקור אנרגטי.
ניתן לקחת את מערכת השרירים שבגופנו לאמץ אותה באופן מדורג עד כשלון ולחוות מוכנות של השריר למאמץ המתגבר.
על אותו עקרון עובדת מערכת הנשימה שלנו , אנו מגדילים נפחי ריצה לדוגמה, ואט אט גופנו נדרש לתשתית פיזיולוגית רחבה יותר לשם המאמץ העתידי.
גופנו מרושת בעצבים, מערכת חכמה מאוד שאחראית על חיוויים סביבתיים. אותה מערכת מזהה ושולחת אותות למוחנו בעת שהיא מזהה מאמץ מוגבר באזורים ספציפיים, אם אנו מעלים נפח ריצה מ 10 ק"מ ל 15 ק"מ, מערכות השרירים / נשימה/ לב / עצמות שלנו תכין אותנו למרחק גדול יותר לריצה הבאה. אך יש לזכור כפי שצוין שגופנו היא מכונה חסכונית ויעילה כמקור אנרגיה. כשמוחנו יזהה שלא ממומש המאמץ שהוא התכונן אליו (פיצוי יסף), תוך מספר ימים תעשה רגרסיה ביכולת, הגוף יפרק את התשתיות שנבנו לשם הגברת המאמץ לשם מטרות אנרגטיות אחרות.
יש להבין את העיקרון וליישב מטרות ראליות על סף הפוטנציאל שלנו עד למימוש יחסי ועד להרגשה מעולה. אחרי ההבנה ניתן למעשה "לשחק" עם הגוף ולהתקדם איתו בכל המישורים. ריצה תפתח סיבולת/שרירים. עבודה בחדר כושר תפתח יותר שרירים. אפילו מוחנו הוא שריר שניתן לפתחו על פי העיקרון.
החשוב הוא לבצע מדורג, מה שבא מהר אז כנראה שהולך מהר.
שימרו על כושר ובריאות בכדי שנתראה בפוסט הבא!
נכתב ע"י שרון וכטל
כיום אין אנו שורדים עוד ואף יותר מזה חיים חיי שפע שמערערים לנו את האיזון הבריאותי, את המשקל התקין ואף פוגעים בחוסן הפיזי שלנו.
למעשה התרחקנו מפוטנציאל היכולות הבריאותיות שלנו. רובנו לא יכולים לרוץ ואף ללכת, רובנו לא מסוגלים לשאת משאות כבדים או לבצע תנועות שגרתיות מבלי שייתפס לנו איזה שריר כזה או אחר, כל מאמץ גורר אחריו התנשפות ודרישת הגוף למנוחה, הפכנו להיות "רובצים" והטכנולוגיה עושה כל מאמץ לסייע לנו בכך, רוצים את החיים שלנו כמה שיותר קלים, ללא מדרגות ללא עליות, כל מרחק עושים ברכב על אף העלויות. בקיצור כמה שפחות מאמץ יותר טוב.
מה שאנו לא מבינים או יודעים שגוף האדם סלחן וסתגלן!! אנו מלקים אותו אך הוא נלחם בחזרה. גופנו לעולם יאפשר לנו להיטיב עם מצבו. הוא למעשה נילחם מלחמת הישרדות כל עוד הוא חי ומתחמצן, המטרה היחידה של הגוף, על כל מערכותיו הוא לאפשר קיום במינימום "עלויות", הוא הוא כמו מפעל יצרני, יעדיף מחלקות (מערכות) פוריות ומשגשגות ולא בזבזניות. גופנו יעדיף אותנו בריאים ומוכנים אלי קרב ולא רופסים!!
 |
| מערכת השרירים גדלה בעת אימון מדורג |
בעת שנבין את עקרון הפיצוי למעשה נבין איך נוכל להביא את עצמנו לבריאות אופטימלית. גופנו הוא סתגלן, אנו מסתגלים לכל מצב לטוב ולרע, מערכות גופנו לאורך זמן מבצעות שינויים בייחס למצב החדש וכל זאת לטובת ההישרדות.
בעת שנעודד את גופנו לשרפת שומנים באמצעות הגבלת פחמימות, נוריד במשקל וכך גופנו ינצל טוב יותר לאורך זמן את השומן שבגופנו כמקור אנרגטי.
ניתן לקחת את מערכת השרירים שבגופנו לאמץ אותה באופן מדורג עד כשלון ולחוות מוכנות של השריר למאמץ המתגבר.
על אותו עקרון עובדת מערכת הנשימה שלנו , אנו מגדילים נפחי ריצה לדוגמה, ואט אט גופנו נדרש לתשתית פיזיולוגית רחבה יותר לשם המאמץ העתידי.
גופנו מרושת בעצבים, מערכת חכמה מאוד שאחראית על חיוויים סביבתיים. אותה מערכת מזהה ושולחת אותות למוחנו בעת שהיא מזהה מאמץ מוגבר באזורים ספציפיים, אם אנו מעלים נפח ריצה מ 10 ק"מ ל 15 ק"מ, מערכות השרירים / נשימה/ לב / עצמות שלנו תכין אותנו למרחק גדול יותר לריצה הבאה. אך יש לזכור כפי שצוין שגופנו היא מכונה חסכונית ויעילה כמקור אנרגיה. כשמוחנו יזהה שלא ממומש המאמץ שהוא התכונן אליו (פיצוי יסף), תוך מספר ימים תעשה רגרסיה ביכולת, הגוף יפרק את התשתיות שנבנו לשם הגברת המאמץ לשם מטרות אנרגטיות אחרות.
 |
| על כל נחיתה צפיפות העצם גדלה |
יש להבין את העיקרון וליישב מטרות ראליות על סף הפוטנציאל שלנו עד למימוש יחסי ועד להרגשה מעולה. אחרי ההבנה ניתן למעשה "לשחק" עם הגוף ולהתקדם איתו בכל המישורים. ריצה תפתח סיבולת/שרירים. עבודה בחדר כושר תפתח יותר שרירים. אפילו מוחנו הוא שריר שניתן לפתחו על פי העיקרון.
החשוב הוא לבצע מדורג, מה שבא מהר אז כנראה שהולך מהר.
שימרו על כושר ובריאות בכדי שנתראה בפוסט הבא!
נכתב ע"י שרון וכטל
