לעצור את הזמן

כמה פעמים אמרנו  לעצמנו או אפילו בקול "איך שהזמן עובר", אנחנו כולנו יכולים להודות ואפילו להישבע שרק אתמול הלכנו לצבא, התחתנו, נולדו הילדים , גדלו ועזבו את הבית, והופ, אנחנו כבר בני 50,40 וכו' (עד 120).

איך הזמן שלנו עובר כל כך מהר?! מה גורם לכך?! כמובן שאלו הן שאלות יחסיות, אסיר שמרצה מאסר עולם יודה כנראה, שזמנו עובר בעצלתיים,  אך אנו שחיים את קצב החיים המטורף, על כל המשתמע, וממש לא צריך לפרט(כי לא חסר), זמננו פשוט נעלם, עוד קצת ונשתגע, אז בבקשה שמשהו יעצור כבר את הזמן.

זמן שעובר, לעולם לא ישוב עוד!!
 

דעתי היא כזאת שחיינו, הם על ציר מחזורי, שזור באלמנטים שחוזרים על עצמם, בתדירויות שונות בין אדם לאדם, אם נשים לב, ככל שאנו מתבגרים, ההרגשה היא כזו שזמננו חולף מהר יותר, למה?! מכמה סיבות, אנו יותר טרודים בצרות של אחרים, של ילדנו, פחות שמים לב למה שקורה איתנו, ברגע שאנו בקירבת ילדנו, אנו משגיחים עליהם, כשאנו במקום עבודתנו, המודע עסוק בעניינים של העבודה, איננו חושבים כלל על עצמנו, ומדי פעם ככה, מרימים את הראש מעל המים ושואלים "מה עבר עוד שבוע?!" , מוכר נכון, אין זה כך כשאנו בילדותנו עד בגרותנו, אז, קו המחשבה הינו אנוכי לחלוטין, ה"אני" במרכז העניינים, וכך גם בזקנתנו, הרבה יותר זמן פנוי לחשוב על ה"אני".

שיגרה, טוב ורע, השיגרה היא נוחה, בטוחה, ללא מתחים, ללא סימני שאלה, אך השיגרה היא זו ש"תגנוב" לנו את הזמן בצורה השקטה ביותר, את החיים שלנו אני יכול לדמות לנהר גועש, רפיד 5 (עוצמת נהרות מדרגים ברפידים, מ 1 עד 5),  קשה מאוד להוציא אותנו מהשיגרה שלנו, נסו לתלוש משהו מנהר גועש,  כמעט בלתי אפשרי, מגיל 30 עד 45 (על תתפסו אותי במספרים), אפשר לשכוח מאיתנו, אנו יורדים מתחת למכ"ם, אין מוטיבציה לזוז מהבית, רוחות רפאים, אולי בצדק אולי לא, היום יום שלנו, עמוס לעייפה, מסיימים את העבודה, דוך למשמרת שנייה עם הילדים, הם הולכים לשון, אנחנו גמורים, מרימים את הרגליים, אין כח לצאת, לא חדר כושר, אפילו לא בירה עם חברים, רק לרבוץ, וכך עובר לו יום ועוד יום, שכפול בקצב מהיר, מהיר מאוד.

 

צבעו את חייכם בגוונים

בכדי שנוכל לחוש את הזמן ולהאט אותו מבחינת המודע, אנו חייבים לשבור את הרצף, את השיגרה, ככל שנשבור יותר, כך נהיה יותר  מודעים לפרקי הזמן החולפים, חייבים לחלק את השיגרה לחלקים קטנים יותר באמצעות אלמנטים לא שגרתיים.
קשה מאוד לביצוע, אך מרגישים את הרענון מייד אחרי, יש לשנות כמה שאפשר ולהלחם בשיגרה בכל מחיר, תחילה יהיה כמעט בלתי אפשרי להזיז את הגלגלים, אך מיד כשמתחילים זה נעשה קל יותר, אפילו סתם הליכה ברגל בסוף יום היא גיוון מוצלח, אל תתנו לשגרה לנצח, חייבים לצבוע את היום יום בגוונים שונים כדי שנבדיל, אחרת תקופות ארוכות בצבעים אחידים, יעלימו את זמננו, שלעולם לא ישוב עוד, לעולם, זכרו, אי אפשר להחזיר את הזמן לאחור, ופעולות שאנו יכולים לבצע כעת, לא בהכרח שנוכל לעשותם מאוחר יותר.

צבעו את החיים בגוונים, נפגש בפוסט הבא, כמובן שאם אהבתם, אז תנו גם לאחרים, שתפו.
נכתב ע"י שרון וכטל,

איך נמנע דלקת בגיד אכילס

אין מי שרץ ולא מתלונן, התלונן או יתלונן על כאבים באזור גיד אכילס או "עקב אכילס", הגיד החזק בגופנו. הכוחות הפועלים על הגיד הם לפעמים עד פי תשע ממשקל גופנו, נכון שזה עצום?! אם אנו שוקלים 80 ק"ג אז ניתן לדמות זאת לכ 700 ק"ג לכל נחיתה.
אז אם גיד אכילס הוא כל כך חזק, מדוע הוא כל הזמן מכאיב לנו ועושה בעיות?! אז כך, הגיד יכול לשאת את המעמסה, בעיקר כשהכוחות שפועלים עליו הם באופן אנכי, על כל עיוות של הדריכה, נוצרים אי איזונים במאמצים, והכובד למעשה, "נופל" על הגיד בצורה לא שווה, ומכאן עם הזמן בעצם נוצרות דלקות, או נסבלות או משביתות.



הגיד יכול לשאת עומסים רק כאשר הם אנכיים

העידן בו אנו חיים, הוא "עידן שקרי", במובן כזה שמוכרים לנו שקרים, על חשבון היעילות והבריאות שלנו, ולאחר מכן, גורמים לנו להאמין בשקרים הללו(שזה הכי גרוע..),  משקרים אותנו מאחר והנעליים שאנו נועלים, מה שנקרא "נעלי ריצה", למעשה מאטים אותנו, פוצעים אותנו ו"מרוקנים" אותנו כלכלית, אני תמיד בדעה שצריך לצאת מהקופסה ולתת לעצמנו עוד כיוון ראייה עצמית, הרי מבנה כף הרגל שלנו הוא מאוד ייחודי, יחודי למה?! לריצה, נולדנו לרוץ אם לא ידעתם, ראו, גיד אכילס הוא מתנה, לא לכל בעלי החיים יש, רק לכאלה שרצים או צריכים לרוץ, בני האדם, בראשיתם, חייבים היו לרוץ, לברוח, לצוד, אין לנו שיניים של טורפים, או יכולת לחימה פיזית, אך את היכולת לנוע מהר(יחסית)יש, אז על כך נאמר דרשני, הבנו שנולדנו לרוץ, ואם כך, מדוע נעליים?!  כף רגלנו מורכבת מ 26 שרירים, אז למה לגבס ולנוון אותם, זה מה שאנו עושים, מנוונים אותם קליל, כריות כף הרגל שלנו "נולדו" לספוג זעזועים אימתניים , אך במקום זה, אנו משלמים הון כסף על ריפודים, ג'לים, עקבים לריכוך המכה בעת הנחיתה על העקב, ועל זה מוסיפים מדרסים. מי צריך את כל זה?! אנו חייבים להפנים, נעליים, "הורגות" את כף הרגל, למעשה מעוותות לנו את הדריכה, גם בהליכה, ראו איזה פלא, כשנחלוץ את נעלי הריצה ונרוץ כמה עשרות מטרים, האבולוציה תשחק את המשחק בן רגע, כריות כף הרגל ייכנסו לתמונה, לא שכחנו, האינסטינקט חזק מכל.



דריכה על מלוא כף הרגל תוביל לבריאות הגיד ולחיזוקו

אז מה ניתן לעשות?!  מאחר וכולנו, כבר שנים עם כפות רגליים מנוונות, אנו חייבים לחזור אחורנית בהדרגה, מי שסובל מדלקות, תחילה צריך לרפא ואז לפעול בצורה המתקנת, יש בהדרגה לעבור מנעליים עם DROP(עקב) גבוה, בד"כ בין 10-14 מ"מ אל מתחת לזה, כל אחד איך שהוא מרגיש בקצב האינדיבידואלי, ומומלץ לסרוגין בכדי לא ליצור פציעה, אנו נלמד מחדש לדרוך עם כל כף הרגל, נעורר לחיים בצורה בריאה את גיד האכילס שלנו שבבוא היום יוכל ליירט אותנו בקפיציות קדימה ואף לשאת עומסים גבוהים יותר בבטחה, ביום שנרוץ עם DROP של 0 מ"מ ללא מכאובים, אז נדע שאנו מחוברים היטב לאמא אדמה ומכך בעלי סגנון ריצה יעיל ובריא.

נולדנו לרוץ, נתראה בפוסט הבא.
נכתב ע"י שרון וכטל.

פסיכולוגיה של מזון!!

נכון שכולנו או רובנו, תמיד דואגים שהרכב שלנו ייזכה להנות מבנזין 95 אוקטן, תמיד טיפולים בזמן, תמיד משלמים בזמן את הביטוחים ואת הרישיון, תוספים ביוקר, שמנים ביוקר, מוכנים לשלם כל מחיר עבור זה שייקח אותנו בביטחה ממקום למקום.
האם אנו דואגים באותה המידה לגופנו שלנו, שייקח אותנו ממקום למקום בבריאות טובה?! מה אתם חושבים?! מי מאיתנו באמת מבין את רזי החיים, את רזי המזון, את רזי הפעילות הגופנית ואיך כל אלה יכולים לתרום לנו ולהווי החיים?!
מי באמת יודע לקרוא את מפת החיים בצורה הטובה ביותר?! ממש מעטים.

הכל מגיע עם סוכר, מכורים, הרס עצמי של ממש!!

כבר אמרנו, אנו חיים בעולם של שקר. מה, או מי ששולט בנו היום, או יותר נכון כבר מאות שנים, הוא בעל הממון, כאלה שצברו השפעה באמצעות כספם, טייקונים, שבשביל שיוכלו להמשיך ולהרוויח, פילסו להם  בשיטתיות או בכוחניות, את דרכם ל"ברגים" הנכונים, ושם תקעו את יתדם, הם רוצים למכור את תוצרתם בכל מחיר, בכדי שאני ואתה נדע בוודאות שזו הדרך הבריאה והנכונה, להמשך שגרת חיים "בריאה ונבונה". ראו את תעשיית המזון, כמה היא משגשגת, איך אנחנו כולנו מתהדרים במוצרים שאנו אוכלים,  כי הם "בריאים", ולמה בריאים?! כי אמרו לנו, מי אמר לנו?! בפירסומות, כל הזמן שוטפים לנו את המוח בהקשר של מזון עם איכות חיים, משקאות עם נופים, עישון עם מאצ'ואיזם וכו'..... איך שזה עובד, ואנחנו מובלים כצאן לטווח, תחת מעטה שיקרי של מקבלי החלטות , שהם מקושרים היטב זה בזה בקשרים פוליטיים כלכליים. תעשיין רוצה להרוויח, חברת תרופות רוצה להרוויח, וכל זה על חשבון מי, על חשבונך ועל חשבוני, על חשבון בריאותנו,  אנחנו, חולדות מעבדה , מאכילים אותנו ב"זבל" ואחרי שנים כך, "דוחפים" לנו תרופות מכל הסוגים ומכל המינים, סדר היום שלנו, הופך להיות תלוי בלקיחת תרופות, כל תרופה "מאזנת" את כל הרעות שההם, שם למעלה, כפו עלינו לפני שנים,  קולה, ביסלי, במבה, ממתקים, סופגניות, תאכלו פחמימות, אתם חייבים,טגנו עם שמנים מזרעים(קנולה, סויה)  תשתו קולה, זה מרענן, תאכלו הכל עם לחם, לחם קל, לחם עם דגנים, לחם עם עגבניות ולחם עם אלוהים יודע עוד עם מה!!! כל זה במשך שנים ארוכות, הרס שיטתי של כל חלקה טובה בגופנו, זה מחליש את המערכת החיסונית, משאיר לנו בעורקים שכבה יפה של פלאק(אבן) וסותם לנו אותם. מה איננו רואים  מה קורה כאן?! כולנו עיוורים?! למה כולנו לוקחים תרופות מגיל צעיר כל כך (כן,50 זה צעיר), למה כולנו עם שומן עודף, למה כולנו סובלים מחולשות, מיגרנות, לחצים , מאות תחלואות, איך זה שמ 1970, כשהכריזו על פירמידת המזון, כפי שאנו מכירים אותה היום,  אנשים נעשו יותר חולים, יותר שמנים על כל המשתמע, האם אנו חיים בהשלמה שכך זה צריך להיות. האם אנו באמת מבינים את בדיקות הדם שאנו מבצעים?! האם משהו באמת עצר לבדוק אם הוא באמת צריך תרופות נגד כולסטרול, או שזה פשוט דרכו של עולם, מסלול החיים, האם משהו עצר לבדוק אם באמת צריך תרופות נגד סוכר או שבאמצעות שינוי תזונתי אפשר לפתור בעיות, כל אחד מאיתנו בטוח שדרכו היא הטובה ביותר, למה איננו מסתכלים על עצמנו בעין בוחנת כשאנו משמינים, מחווירים מתעייפים, למה איננו שואלים את השאלות הנכונות, איפה הסקרנות לגבי גופנו שלנו כמו הסקרנות לרכבנו(זוכרים בהתחלה), אנחנו נכנעים למסלול החיים כפי שבעליי אינטרסים רוצים שהם ייראו,  לא עוד!!!

משכנעים אותנו ששומן רווי זה רע, אך ראו מה קרה!!!

אנו חייבים להתחיל להבין מה אנו מכניסים לגוף שלנו, מה הכי טוב לו. איפה הסקרנות שלנו כשמדובר בבריאותנו?! אנו מבינים הכי גדולים בהכל, מומחים בכדורגל, כדורסל, יכולים להעביר שעות על אינפורמציות ותכנים על המון נושאים, אך רובנו לא מכירים ולו במעט איך עובד גופנו, אנו כל כל סומכים על "מסלול החיים" שייקח אותנו בביטחה לזיקנה טובה , הרי תוחלת החיים עלתה, כן, המדע כפי שהוא מייצר מזונות מהונדסים, כך הוא גם מייצר תרופות ועזרים שמעלים את אותה התוחלת, וזה שאנו מגיעים לגיל 100, זה לא אומר שאנו בהכרח רוצים להגיע לשם כשאנו מקרטעים בבריאות לקויה מגיל 50. מתי נפסיק להיות כל כך תמימים?!  משקרים אותנו, בואו נצא מהקיבעון ,בואו ונבין מה הכי טוב לגופנו כפי שהוא באמת,  מה איננו מבינים שכל מזון מתועש פוגע בבריאותנו, איננו מבינים שמשקאות מתוקים הם אם כל רע, מה לגופנו ולסוכר?! אתם מכירים איזשהו בעל חיים שצורך סוכר או מייצבים או משפרי טעם?? ודאי שלא, רק אנחנו בני האדם, בשם הכסף, פוגעים ומלקים את גופנו עשרות בשנים, עד שאינו יכול עוד ואז הוא בא איתנו בחשבון, התקפי לב, שבץ ועוד שלא נדע, כמה גופנו יכול לשאת?! מה אנו חושבים לעצמנו?! שנכה והוא לא יחזיר, יחזיר גם יחזיר, בתי החולים מפוצצים בכאלה שהכו את גופם במזונות, ומשקאות  שהוכנו מתערובות כימיות,  צבעוניות מלאות בסוכרים, הממכרים את הנפש עד הרג עצמי. הידעתם!!! הגוף שלנו הופך להיות דלקתי בעת שאנו אוכלים מזונות מסוימים, מעובדים בעיקר, ומשם  צצות להן מחלות המאה, משהו אמר לכם את זה פעם?! בטח שלא, האם כתוב על מוצרים "מוצר זה עלול לזרז את הדלקתיות בגופך", מצחיק, חסר שיהיה רשום, משהו חייב להרוויח.

מאידך, גופנו באותה המידה יודה לנו בבריאות טובה אם נדע לאכול מזונות בריאים, לא מעובדים,  אריכות ימים, צלילות, חוסן, כל אלה יביאו אותנו לחייך משך היום, איך אומרים חכמים, 'נפש בריאה, בגוף בריא', זה הכי נכון בעולם.

היו סקרנים לגופכם!! כדי שנפגש בפוסט הבא, וכמובן שאם אהבתם, תנו גם לאחרים, שתפו.
נכתב ע"י שרון וכטל.

פעילות בחורף, לא מה שחשבתם!!

איך זה שטיפה מתקרר ואנחנו מתחילים להתבלבל, המון סימני שאלה באויר, מה ללבוש? איזה מסלול? מהו כיוון הרוח?
אין ספק שאנחנו הישראלים, הפכנו פלאים,להרבה יותר ספורטיביים בעשור האחרון, אנו מתהדרים במיטב המלבושים הצבעוניים, רוצים להיראות בשיא הספורטיביות, ניתן לראות זאת בחדרי הכושר וברחוב הסואן מי שרץ ומי שהולך, זה קורה כל השנה ,למעט בחודשי החורף, עם הגשם הראשון, כל בגדי הזרחן עולים קומה בארון, נעלי המותג, יאופסנו עמוק לשנת חורף ואנחנו ניכנס לתרדמת ארוכה, עד בוא האביב.
מדוע מזג האויר מרתיע כל כך?! מי שמתחרה, יודע היטב,  זה הזמן שלנו, עונת התחרויות באופק, יש מטרה, יש תכנית, יוצאים לדרך, גם אצנים מיומנים נתקלים לא פעם בסימני שאלה של מזג אויר, לכל אחד יש את הקווים האדומים, האחד לא יוצא ברוח, השני לא בגשם וכו'....., אך בסופו של דבר האימון יבוצע.
תפאורת החורף, למי שמסתכל מהחלון, היא לא מזמינה, שמיים אפורים, רוחות, המשוואה היא חד משמעית, התכרבלות. לכאלה שהחלו לראשונה להתאמן בקיץ, המעבר לאימוני חורף הוא אינו פשוט, כל חיינו אנו מתגוננים מן הגשם כמו מצרעת, כאילו אנו עשויים מסוכר, נשמרים מכל משב רוח ונמנעים מחשיפה ל "נזקי הקור", על כן, יש תחילה להפנים ולהבין, שחשיפה למזג האויר בחורף, היא אינה הרסנית ואף לא מתקרבת לכך(כמובן אם מקפידים על....), שנית, ובאופן מושכל, יש ללמוד כיצד להתנהל ולהתנהג בחורף מבחינת לבוש ומבחינת שתיה ומזון,  אין ספק שלחורף תורת לחימה משלו, המערכת החיסונית שלנו רגישה יותר, ועל כן אנו נדרשים להעשיר את המזון שלנו במקומות הנכונים, במיוחד לכאלה שרצים חצאי מרתון וצפונה.

אם לרוץ על הליכון, אז לא לרוץ בכלל

כל מי שמתאמן בחורף, יסכים, שאלו האימונים הטובים ביותר מכל הבחינות, אין ספק שקר בתחילת האימון, אך ככל שהאימון מתמשך, אנו מתחילים להנות מהנוחות הפנימית והסביבתית, חום הגוף עולה, לשרירים מוזרם דם,  הגמישות עולה, הצעד ניפתח, ואנו נעשים יותר ערניים לסביבה הפורחת,  אנו יכולים לרוץ קילומטרים ארוכים ולא להתעייף, הקור משמר אותנו "רעננים" ולא עייפים, אנו פתאום הופכים להיות חסינים לכל מזג אויר, ההרגשה היא נהדרת, באותו הרגע, אנחנו לא מצליחים להבין, מדוע אנו לבד ברחוב?! מדוע רק לנו ה "אומץ" לבצע פעילות בחוץ, אם אחרי כמה דקות אימון, בכלל לא קר, הגוף שלנו למעשה במהלך האימון הופך ל"תנור חום", אנו פולטים חום, ובעקבות זאת, אנו מוגנים מפני הסביבה הקרה, אך היה ונרטבנו, האפקט הוא הפוך, אנו סופגים קור, ופה אנו בבעיה, לכן באימון גשום יש להיערך עם מעיל גשם מאוורר.

15 דק' לכל היותר, עד להרגשת החמימות, זה מה שעוצר המון ספורטאים, או כאלה שחושבים שהם כאלה, מלצאת ולהנות, בפרוש להנות, מחודשים פוריים של פעילות ספורטיבית בחודשים האופטימליים ביותר בשנה,  הימים הגשומים הם לא רבים בעונת החורף, לכן, כאלה שעשויים מסוכר,  יכולים עדיין להנות מימים ארוכים ורבים ללא גשם (אינני מזלזל, ההיפך, מתוך צער אני כותב), לאחר 15 דק' בלבד של ריצה, אולי בהליכה החימום הוא ארוך יותר(תלוי בכושר של אותו הבן אדם), יתבצע ניתוק מן הקור ותחל הנעה נטו מקרירות וטבע בשיאו,  כמובן שרוחות חזקות שהן אימת הרצים, עלולות לטרפד באחת את ההנעה, הרוחות ייבלמו אותנו, יטלטלו אותנו ואף יגבירו את רמת הקור בכמה מונים, לכן בימים של רוחות חזקות, יש לתכנן מסלול בשטח עירוני , בכדי ליצור הגנות מן הרוחות, הכי גרוע בימים כאלה הוא לרוץ על חוף הים, שם כיווני הרוחות הוא לא חד משמעי ואם אנו טיפה מזיעים ורטובים, הרוחות עלולות להשבית אותנו קליל.
כבר אמרתי, מבחינתי, אם זה לרוץ בחדר כושר על הליכון, אז זה לחדול, הידעתם!!!  מקומות סגורים גדושים יותר ברדיקלים חופשיים שעושים לנו לא טוב בעיקר בכל נושא ההזדקנות, להבדיל אלפי הבדלות, בחוץ ובטבע בפרט, שם יש אספקה די גדולה של יונים שליליים, שהם למעשה ההיפך הגמור, כולנו מכירים את הרגשת הריחוף בעת שהותנו על חוף הים או בטבע למשך כמה ימים, אז זה זה, יונים שליליים, עוד סיבה ככה למה לצאת אל הטבע.

 

בימים של רוחות, לתכנן מסלול עירוני, עם "מיגונים"

 

אין ספק שהביצועים הטובים ביותר הם בחורף, מימוש הפוטנציאל בחורף הוא בשיאו, ועם הביצועים גם ההרגשה שלנו היא טובה יותר, אנחנו נהנים לראות את פרות עמלנו, והאמת היא שבשלב מסוים אנו יוצאים לאימונים עם חיוך, גם כשקר, גופנו כבר התרגל לאימונים ואין לנו כבר את החשש הזה שניכר בנו בהתחלה.


אז קדימה, אין ממה לחשוש, נפגש בפוסט הבא, וכמובן שאם אהבתם, תנו גם לאחרים, שתפו.
ניכתב ע"י שרון וכטל.

לימוד שחייה, איך תעשה זאת בעצמך

רובנו יודעים לשחות רק  ממקום של "רביצה", נכנסים לים או לבריכה להתענג במים הקרים או החמים בחברותה משפחתית או חברית, רובנו לא ניקח את השחייה למקום מקצועי יותר ולא משנה כרגע מהן הסיבות, על אף העובדה שלשחייה כפי שנראה ,הרבה יותר מכל ספורט אחר, ייתרונות בריאותיים.

אני "זכיתי להיחשף" לעולם השחייה, כשביקשתי לגוון בתקופה כשלא היו תחרויות ריצה, יוני-אוגוסט (מבחינתי), ראיתי בשחייה כבבריחה ממאמצים של גרביטציה, גופנו לאורך זמן מפתח עייפות פיזית ונפשית כשאנו מתמידים במאמצים קיצוניים לאורך זמן על קבוצת שרירים אחת, הבריחה המוכרת והמקובלת היא בצורת טריאתלון ובטריאתלון כמו שבטריאתלון אנו נדרשים לשחות,  תתכן שחייה לאורך 750 מ' במקצה הספרינט, עד למקצה ה"איש ברזל" באורך 3.8 ק"מ.
איך עושים זאת ?!יפה שאלתם, על פניו, צריך להיכנס למים, וכשלב שני להתחיל לשחות עד האופק, למראית עין, השחייה היא קלה, פשוטה ובסיסית, אך בפועל, גם בן אדם מאומן  בסיבולת לב ריאה, ימצא את עצמו כנראה אחרי שתי בריכות ,עייף משהו, נכון, מצד אחד אנו צפים במידה מסוימת, אך נדרשים להתקדם ולנשום באותה הפעולה, פה מתחילה הבעיה.

בכדי שנוכל להתחיל לשחות עלינו להצטייד באביזרים בסיסיים, בגד ים כמובן, משקפת שחייה, ומומלץ כובע ים ואטמי אוזניים, ניתן להיעזר בסנפירים (אני ויתרתי), הדרך הטובה ביותר והמומלצת היא להצטרף לקבוצת שחייה עם מאמן בקאנטרי הקרוב ושם להיבנות בשלבים ובהדרגה עד למרחק הרצוי ועד לשלב הקניית תצורת השחייה הבסיסית.
אך אפשר גם אחרת......(כך אני עשיתי), בעידן טכנולוגי זה, ניתן בקלות ובפשטות ללמוד את תאוריית השחייה, גם ממאמרים ובעיקר מסרטונים דרך האינטרנט,  במקביל עלינו למצוא מקום ליישום בצורת בריכה , רצוי אולימפית. יש תחילה להבין שהתנהלות במים היא שונה מפעילות שהיא לא, אם לומר זאת ישירות "משעמם", אז לפני שקונים בגד ים של 'ספידו'  או מה שלא יהיה, ולפני שעושים מנוי בקאנטרי מפואר ורצים לספר לחברה שאוטוטו אנו נרשמים לצליחת הכנרת, יש להפנים ששחייה היא יותר איטית, יותר מונוטונית, בשביל לעשות זאת לבד צריכים עיצבי ברזל,אך כשאנו בעיניינים, כבר אז הכל נעשה יותר כייפי ומאתגר.
קיימות היום כמה שיטות ללימוד שחייה, כדוגמת שיטת WEST שאני אימצתי (מלמדים "בעולם המים" עם אורי סלע), למעשה, כולן יביאו אותנו לאותו אופן שחייה, רק בדרכים שונות. שחיית החתירה היא המקובלת, מאחר והיא המהירה ביותר. השיטות מומחשות  בצורה מעולה באתרים ומלוות בהסבר תוך כדי הצגת הסירטונים. לשיטת WEST עשרה שלבים, השלבים הראשונים הם פשוטים לכאורה אך בפועל הכי בעייתיים, אני אסביר, איננו רגילים להתנהל במים,  שילוב של אלמנטים שדורשים מאיתנו לעצור את הנשימה, הם "מלחיצים", לוקחת תקופה של כמה אימונים עד שאנחנו מתחילים להרגיש, לא התקדמות אלה התרגלות, הופך להיות לנו יותר "טבעי" אחרי תקופה, ועם זאת אנו מרגישים יותר משוחררים ללמוד ולשלב אלמנטים חדשים, ואף אנו מתקדמים יותר מהר,  חייבים להגיע עם מוטיבציה ולא לספור את הדקות, ההתחלה היא הכי חשובה, דגש על התנועות והנשימה. מה שנלמד בהתחלה ילווה אותנו כל הדרך ועל זה תיבנה היכולת שלנו, נהיה מדויקים יותר ועקב כך נחסוך באנרגיה דרושה.

עם תום לימוד כלל השלבים, למעשה אנו כמו דגים במים, נושמים, מתקדמים ומרגישים בנוח, כעת אנו נדרשים לעמוד בנפחי שחייה על פי הנדרש מכל אינדיבידואל. ניתן כעת לשלב תרגילי איכות , לשיפור היכולת האנאירובית וכמובן תרגילי סגנון לשיפור העבירות במים, אין שני שחיינים ששוחים אותו הדבר, לכל שחיין תנועתיות שונה, תזמון נשימה כל 2 או 3 תנועות, מה שיעשה טוב יותר ונוח לאותו השחיין.
בשלב מתקדם יותר, רצוי לצאת אל הים הגדול, הים הפתוח שונה במיזגו מאשר הבריכה הסגורה, כאן אנו נתונים למצבי רוח משתנים יותר, הגלים, לא משנה גובהם, מתנפצים כלפינו ומקשים עלינו לנשום סדיר,  יש לסגל את הגוף למצבים המשתנים כמו כיוון הגלים, זרמים מכיוונים שונים. לעולם לצאת מלווים בלפחות שחיין אחד נוסף, השחייה בעומק הים לא פעם מציפה חרדה שלא קל להתמודד מולה,  ומשתקת אחוז ניכר של היכולת, במיוחד כשהים טיפה סוער, לכן, את דריסת הרגל הראשונה יש לבצע בים "שקט", בכדי שנצא עם טעם של עוד.

 

השחייה היא כמו ריקוד מחזורי במים, לי, היא עושה פלאים,  בכדי שנתקדם בשחייה, אנו מפעילים המון שרירים במינימום עומס על מערכות הגוף, נפלא, כשלומדים לשחות למרחקים, זה כמו תרפיה לנפש, קל מאוד להתמכר ולהתמיד, גם כשאנו כבר לא שוחים לשם מטרה או תחרות.

נפגש על החוף,  להתראות בפוסט הבא!!
נכתב ע"י שרון וכטל.

איך להתחיל אימוני כושר

                                                              "  נפש בריאה בגוף בריא  "

אימוני כושר, על כל צורותיו, בוודאות, יביא עלינו איכות חיים טובה יותר, אך בסבלנות!!!!

כמה פעמים אמרנו לעצמנו, זהו היום אנחנו מתחילים, כבר שנים שאנו חושבים ומדברים על זה, אך כמה קשה להוציא מן הכוח אל הפועל,  אפילו כבר קנינו זוג נעליי ספורט, טייץ שמבליט את ה"חיטובים" ,רק מה, היום לא מתאים, מחר אני עסוק, בשישי אני בים עם החברה. דוחקים את יום הדין למועד בלתי ידוע, אנו יודעים ומבינים את ההשלכות של אימוני כושר, אך כל כך קשה לנו לדחוף את עצמנו לשם.
ברוב הפעמים, התרחיש הוא כזה שאנו פועלים בצורה שאינה מבוקרת, אנו מגיעים פתאום משום מקום, אל מגרש הכדורגל/סל,  מלאים מוטיבציה, אך שוכחים כמה דברים, שהפעם האחרונה שבה  נעלנו נעלי ספורט ויצאנו להזיע היתה בצעירותנו, כשנעלי האולסטאר היו באופנה וכשרדפנו איתן אחרי בחורות, מאז חלף לו לפחות  עשור, הגוף שלנו איבד את הגמישות שלו על כל ההיבטים, השרירים שלנו רופסים ולא ערוכים לשאת מאמצים קיצוניים , מערכות הגוף, לב-ריאה ,בשיאן מסוגלות לעבד חמצן לריצה של גג 20 מ' ,ומה שקורה זה שאנו נפצעים פציעות קשות, קורעים רצועות, נוקעים קרסוליים, משתעלים עד מחנק, בקיצור נשארים עם טעם רע מכל פעילות ספורטיבית. על כל תנועה קיצונית או סיבוב שאנו מבקשים, הגוף עלול להגיב בפציעה, אין סנכרון בין מה שאנו מבקשים, אל מול מה שגופינו יכול לבצע.

לא רבים מאתנו יצאו לאימון ריצה מאחר שקשה, ברור שקשה, זה שאנו רוצים לרוץ ריצת מרתון כבר מחר, לא אומר שנצליח, טבעו של אדם כנראה, זה לרצות ולקבל כאן ועכשיו, צריך סבלנות, נכון שריצה זו פעולה לגיטימית וטבעית, זה נכון, למי שמתמיד , מי שלא כן, חייב כמו בכל פעילות ,להתחיל  ולהרגיל את כל מערכות הגוף, להתרגל למאמץ הדרגתי ומבוקר, גופנו, אם עוד לא הבנו, היא מכונה חכמה ומשומנת, בשילוב של פוטנציאל גופני ומנטלי, אנו יכולים לעשות נפלאות, רק צריך לתת  קרדיט, ולהבין שמה שבא מהר גם הולך מהר, אם לא רצנו שנים ארוכות, הרי זה מובן, שלא נוכל מייד לקום ולרוץ קילומטרים, בצורה כזו שלא ניפצע או "ניחנק" על הסף.

גדולי הדור, ישבו וחשבו איך אפשר להתחיל ולחזור לאימוני כושר, אני מכוון למקצי הספורט שדורשים דינמיות כדוגמת ריצות ארוכות, כדורגל, כדורסל,  כל אלה דורשים תחילה יכולת אירובית של הנעת הרגליים- מה שנקרא, ריצה, אין זו בושה בתור התחלה, לבצע הליכות למשך שעה ולאחר מכן להתחיל ולשלב ריצה באופן כזה שיהיה קשה, אך עם יכולת של 'אני יכול עוד טיפה'.   גופנו על עצביו, חייב לקבל אותות ולא שוק ,לכך שקורה משהו בצורת עומסים. מרגע זה ואילך,  דמו כאילו אתם מותחים גומייה, לאחר כל אימון הגומיה תימתח עוד טיפה, משמע מתחנו עוד את גבול היכולת שלנו, גם פיזית וגם מנטלית, השני מבינהם בהתאמה, לדעתי הוא החשוב מבין השניים, באותה מידה, ברגע שנפסיק להתאמן נחווה רגרסיה ביכולות, אותה הגומייה פשוט ובמהירות תתחיל לחזור למצבה המקורי.
ניתן בחום להיעזר בשרותיו של מאמן אישי, שיבקר את ההתנהלויות הראשוניות שלנו בתור אצנים מתחילים, ראייה שכזו, יכולה לתרום רבות במניעת פציעות.

מערכת השרירים שלנו ומערכת הלב-ריאה הן שתי יחידות שקשורות אך לא תלויות,  כל אחת מתפתחת בקצב אחר,  מערכת הלב ריאה שלנו מגיבה מהר יותר לכן יש לשים לב לכך שנוכל לרוץ מהר יותר אך ייתכן שתיווצר פציעה בשל כך.

 

הגמישות שלנו, היא נידבך חשוב לא פחות עבור אימוני כושר, אם עד עתה רק רצנו, אין זה מצביע על כך שאנו על פסגת העולם, יש לבצע לפני אימון ולאחריו כ 10 דק' של מתיחות לא אגרסיביות ,בכדי שלא ניקרע סיבי שריר, אם הוא קר בפרט.
הגמישות שלנו תביא אותנו להיות חיוניים יותר, בעלי ביצועים טובים יותר, נוכל לזוז ולהתפתל טוב יותר, נוכל לדרוך על יותר משטחים מבלי להיפצע.

ולאלה שרוצים ללכת קצת יותר רחוק עם אימוני כושר, ניתן גם לשלב אימוני חיזוק וסגנון, השרירים שלנו הם הכלים שלנו לביצועים ספורטיביים, אנו מבקשים אותם להיות לנו כמגן על איברים חיוניים: ברכיים, איברים פנימיים וכו', ככל שאלו יהיו חזקים יותר, נהיה אנו אגרסיביים יותר בעת הפעילות .

סבלנות ונחישות, זה שם המשחק בכדי להצליח ולהשיג הישגים,  התמורה תבוא אני מבטיח, כפי שציינתי, הגוף שלנו הוא מכונה חיונית, ברגע שנצווה אותה לפעילות, עם הכלים נכונים, היא תהיה שם בשבילנו, אפילו בלי שנפצע.


שיהיו לנו אימוני כושר פוריים, נתראה בפוסט הבא.
נכתב ע"י שרון וכטל.
 

פינוק!!

  " הפינוק הוא טריוויאלי, האי פינוק הוא לא   "

איך זה שהכל נעשה קל יותר. מי לא שמע סיפורי גבורה , על איך שאבא וסבא שכבו במארבים שישים יום ואכלו רק טונה וקבנוס, על איך שהם הלכו לבית ספר ברגל, יומיים כל כיוון לקח להם! אתם מבינים? מצחיק וכמעט נכון. ממש עד לא מזמן, לפני כמה עשורים סך הכל . איך פעם היינו בונים את הצעצועים שלנו לעצמנו (אני עוד הייתי שם) , לוקחים כמה קרשים, כמה "גלגלי לאגר", כמה מסמרים, רעל בעיניים והיידה  ירידות. פעם לא היה לכל אחד מהאחים אופניים, אלא היחס היה אחד לשלוש / ארבע ותסתדרו, ואכן הסתדרנו מצוין, לא היתה ברירה.

מקרה שהיה כך היה, בבואי לפני כשנה למכור את דירתי נתקלתי בתופעה מעניינת ומעציבה כאחד, הגיעו בין היתר זוגות צעירים שהתלהבו מאוד מהדירה ולקחו זמן למחשבה, לא מעט דחו את הדירה מאחר והיא בקומה השלישית ללא מעלית. אני מודה לא פשוט לטפס לקומה השלישית על כל המשתמע , בפרט כשיש ילדים. אז מה?!  זה פשוט אומר דרשני, הפינוק בשיאו.

המגמה שמעסיקה את מיטב המוחות של היום היא: איך להקל עלינו, שהעבודה תעשה במקומנו, קצר יותר, מהר יותר,  בכמה שפחות שריפת קלוריות ( שחלילה נשרוף), המגמה היא " פינוק ", לטפס מדרגות זה לא טוב לברכיים, הליכה בשמש לא טובה לעור הפנים ושחס ושלום לא נזיע. האוכל שאנו אוכלים (כבר כתבתי)  מגיע ארוז. הכיוון הוא להתנוון, להזיז את הגפיים כמה שפחות.

את הבתים שלנו, אסור, פשוט אסור שאנחנו ננקה, רק "מנקה", אם אנו צריכים לנקות,הנפש שלנו יוצאת ממקומה בבכי מרורים. גם חייבים את הרובוט שיישאב לנו את הרצפה, על אף שאני בטוח שהוא לעולם לא יגיע ליכולות המטאטא ה"פרימיטיבי". ההתייחסות היא קודם כל עבור השכבה הצעירה שביננו, עם בלוטת הפינוק הגדלה, מלאת האנרגיה הפוטנציאלית, הכבולה מאחורי שני בריחים. הילדים שלנו מוסעים ממקום למקום בכל שעה לכל מרחק, אנו דואגים עד אין קץ שיגיעו למחוז חפצם. גם אני הורה לשתי בנות, חולה עליהן, אך אנחנו חייבים לשחרר קצת, נשבע, זה מוגזם, חייבים למתן את רמת הפינוק,  חייבים לתת להם להרגיש ולהפעיל יכולות הישרדות, מה יהיה כשיעזבו את הקן, " אבא תיקח אותי" , אמא תקני לי", מכיר כאלה, ובטח גם אתם. תחשבו על תקופת ילדותכם, כך היה או לא? חומר להשוואה. לא מציבים גבולות, בנוסף מרעיפים עליהם את כל טוב תעשיית המזון המעובד: במבה, ביסלי ועוד מיני מגדנות, וביחס ישיר, ילדינו פחות זזים ופחות דינמיים, ומצד שני "נגישים" יותר לכל הטוב שאנו מגישים להם, קו המגמה מעיד על השמנה ונטיה לפתח תחלואות המין האנושי על הסכנות שבו.

 

היום אנו בעידן שהכל מ"תחשמל", רובוטים, מדיחים, טוחני אשפה, וזוכה השנה, הקורקינט החשמלי, הוא גזל מאיתנו או מילדנו את הצ'אנס האחרון לעשות כברות דרך קצרות ברגל, מהרנו לרכוש להם אחד שכזה על מנת "שיעזבו" אותנו בשקט ושיוכלו להגיע רכובים לכל מקום ברדיוס של כמה קילומטרים, אם לא נתייחס לזה שזה מסוכן מאוד בנסיעה על כביש וללא קסדה, הצלחנו לרצות אותם, העיקר שיהיו מאושרים, רפויים וחלשים.
אנחנו דואגים להעמיד מחוץ לבית רכב לכל בן משפחה, גם אם לא צריך ואפשר לוותר במאמץ קטן, גם אם יש הסעה לעבודה, גם אם צריך ללכת, כן, 500 מ'  ברגל, גם אם צריך לסוע באוטובוס ולעמוד בתחנה מספר דקות גם כשקצת קר או גשום. העיקר שנדע, גם אם אחד הרכבים לא יונע, שיש רכב לגיבוי, שחס וחלילה, לא נאלץ בקושי רב להתאמץ או שלא נדע, להזיע.

הפינוק הוא בעוכרינו יהיה, איננו מבינים זאת, פינוק חייב להגיע ולהתקבל במידה, אם נחייה על סף הפינוק ונעודד רביצה, אבוי לנו, כשם שקל להגיע ל"אי סדר" וקשה לסדר בחזרה, קל להתרגל ל"פינוק" וקשה מאוד לחזור ממנו, זו סוג של מלכודת בכיוון אחד, אנחנו חייבים לעודד את ילדינו קודם כל להיות יותר חיוניים, יותר פעילים באופן עצמאי, יותר מאותגרים, חייבים לתת להם לחשוב לבד, להרוויח את השקל הראשון בגיל צעיר, ולא למלא להם את הכיס מכספנו, לתת להם לזוז ממקום למקום לבד, שיחשבו על הסכנות שבדרך ,איך חוצים כבישים, ואיך מגיעים הכי קצר, אתם מבינים?! כל זה דורש מחשבה, סוג של אסטרטגיה לילדים, אם נשלול זאת מהם, אין בעיה, יחזור לנו כבומרנג, הם לעולם יהיו תלויים בנו, חושיהם יהיו מנוונים במידה, ואנחנו אשמים. תזכרו, שייעזרו במטלות הבית, כן מגיל צעיר, זה מעודד לאחריות, שיסדרו את חדריהם בבוקר ויורידו את הזבל, שירגישו שיש להם "מניות" על הבית,  זה עובד, חייבים להעניק להם במסורה, להציב גבולות, כן, יש דבר כזה, לא בשפע, להגביל, שיבינו שיש ערך לכל דבר.

 

 

לגבינו המבוגרים, הספורט היחיד שאנו עושים(למי שלא עושה), הוא מתחת לאף שלנו, מטלות הבית, פעולות הניקיון, כמה שישמע נדוש, הן מפעילות אותנו, גורמות לנו לזוז, להתחמם, דורשות גמישות לפעמים, אסור שנוותר על זה בכל גיל. לטפס מדרגות, גם כשיש מעלית, קומה, שתיים ואף יותר, ברגל, להניע את המפרקים, הכל לטובה, אפשר לקפוץ לסופר ברגל, אם הוא קרוב, לסחוב קצת משקל, זה מצוין, השרירים יעבדו, הדם יזרום (ונחסוך בדלק :-) ). לא חייבים שמישהו אחר יעשה הכל בשבילנו, בואו ניתן קרדיט לגוף, לתת לפינוק לצאת לאפטר מידי פעם .אפשר לקחת את הילדים שיעזרו בסחיבות, זהו חינוך ומשפחתיות למופת. אפשר לשטוף את הרכב/ים בעצמנו (עם דלי כמובן), מניסיון, אחלה ספורט וחסכון אדיר של זמן (נסו להשאיר את הרכב בשישי לשטיפה!!).

מאוד קשה לחזור מה"פינוק", אך משתלם, ויפה שעה אחת קודם. אנחנו רוצים את הטוב ביותר עבורנו ועבור משפחתנו, אך "הדרך לגהנום רצופה בכוונות טובות".

צאו מה"פינוק", נתראה בפוסט הבא, וכמובן שאם אהבתם, תנו גם לאחרים, שתפו.

נכתב ע"י שרון וכטל.

 

מעוניינים בזוגיות טובה? גנבו את השעות!

                      " אנו מחוייבים לאימון זוגי ולמשפחתיות טובה לפני שאנו מתחייבים לאימונים שלנו עצמנו "

העידן שאנו חיים בו לא דומה כלל לעידן בו חיו הורינו, בתקופה ההיא אני זוכר את האמהות שלנו עומדות על החלון ומצפות בכיליון לשובנו מהבית-ספר, או בגיל צעיר יותר אני זוכר אותן מלוות מהגן כאשר הסירים על הגז וניחוחות המטבח בכל הבית, אין זה כך היום, יוקר המחיה אינו מאפשר עוד,  בעבר רק הגברים יצאו לעבוד (באמת גברים) והאמהות נשארו למטלות הבית ולגידול הילדים, היום שני בני הזוג נדרשים לצאת את הבית ולהביא פרנסה, הכל השתבש, עוד מתקופת האדם הקדמון, אב הבית היה משכים קום ויוצא לצוד(ב 5 קם צייד.....), ומתי שהיה חוזר, היה חוזר, שם את שללו, הכל או כלום, מקלחת, תגלחת, נשנוש, לשון וחוזר חלילה, לא התעסקות עם הבית או עם הילדים, "צייד" וזהו! מה קורה בימנו אנו, כל ההתהוות האבולוציונית השתבשה קליל, הגבר והאישה יוצאים לעבוד, ומטלות הבית נחלקות בין הגבר לאישה, פתאום אנו הגברים נדרשים לכיור, נדרשים לכביסה ונדרשים למגב, איזה ברוך, חיתולים, בכי ילדים, העצבים שלנו עוברים שיעור במתיחות, לא קל, דעתי היא שעקב כך גם ריבוי מקרי הגירושין, לא כל הגברים מוכנים "לרדת נמוך" ולהתכנס למטלות הבית ,כי לא לזה הם נולדו, אני כותב הם כי אני לא כזה :-) .

היממה של כולם התקצרה, לכולנו אין זמן, לחוצים, מגיעים הביתה מיום עבודה לעוד משמרת עם הילדים, ולמי שילדיו התבגרו אז בטח יש נכדים לטפל בהם ולמי שגם את זה אין, אז הבן זוג רוצה אותו לידו כל ערב מגעגוע, קשה למצוא זמן פנוי ואולי גם אין מוטיבציה או כוח.

עכשיו דמו לעצמכם משך אימונים לתחרות מרתון שאורכת חצי שנה,  מי שעבר בטח יודע את המשמעויות הנדרשות מכך, את ההיעדרויות היומיומיות משך השבוע ובפרט בסופי השבוע, את העייפות המצטברת ששיאה אחרי אימון הנפח השבועי בשבת שלאחריו, אין עם מי לדבר, את התזונה המתבקשת הייחודית לתקופה, את כל זה צריכה המשפחה לשאת על כתפיה.
 זוכרים קודם?! אין זמן = אימונים למרתון, לא טוב!! אנחנו למעשה "גונבים" זמן מאוד יקר שאין לנו עבור עצמנו נטו וזה אם הזמן, מתחיל להיות מורגש באטמוספרה הביתית על אף האולי תמיכה, אני חייב להכניס כאן את ההיבט הכלכלי, היום כל הובי (תחביב) טומן בחובו הוצאות שעלולות להפוך ללא שפויות, מתחביב הריצה, שהוא הזול למדי ועד לחלומנו להיות "אנשי ברזל", שאם אינך "רוטשילד"  אז תסתפק באופני BMX של הילד,  הרי אנו חייבים להיות אחד מהחבר'ה, ואם ההוא קנה אופניים יקרות, אז איך אני לא! כולנו אוהבים להיות חלק מקבוצה ואף ליישר קו עימה שאם לא כן אז ה"רמה" שלי היא נמוכה משל האחרים, באופן אישי, את ה SPRINT הראשון שלי רכבתי על אופניים בנות 8 ,בעלות של 1500 ש"ח, חושבים שלא דהרתי, ועוד איך, נהנתי ואני עוד אהנה מרכיבה עליהם עד שארצה אחרת, או עד שיתפרקו, הראשון מבינהם,  תחילה חשוב שנהיה חזקים ומהירים די ברגליים ורק אחר כך נעלה ונשדרג את איכויות האופניים (זו דעתי) , חלילה שנרוץ עם נעליים שהם לא מותג, איך שיסתכלו עלינו, ממש בושה, אם אינני נועל סאקוני/אסיקס/מיזונו (ויסלחו לי האחרים)  אינני קיים, אז הנה עוד 700 ש"ח ירדו לנו ,וחשוב מאוד!! להחליף כל 800 ק"מ (הזוי), עכשיו צריכים מדרסים , כי הנעל היקרה שרכשנו, היא לא בדיוק עושה עימנו חסד, צריכים "דריכה יציבה", אחרת  תיפול עלינו אימת הרצים, דורבן /  עקב אכילס / ITB ועוד מיני רעות, לא ידעתם נכון?! יש טרנד בשנים האחרונות, מייצרים מדרסים עם חומרים שבהם משתמשת נאס"א, וואווו, מרשים, נאס"א, אז תשלם עוד 3000 ש"ח, שיא הטכנולוגיה, אז מה היה לנו?!  ג'לים, ריפודים, נאס"א, מי שישמע אנחנו רצים  על גחלים, מרפדים את כף הרגל שלנו באלפי שקלים שחלילה לא יהיו לנו עור קשה בכף הרגל :-), אז אחרי שאבזרנו את עצמנו במיטב האקססוריז, נרשמים לתחרויות, בשנים האחרונות  מספר התחרויות זינק במאות אחוזים, מקצים מכל הסוגים, ריצת לילה, ריצה מדברית, לילה לבן, "איש ברזל", חצי, מיני מדן ועד אילת, והמחירים בשמיים, אנחנו נרשמים לכמה שיותר, מכורים, הלא אתם מבינים, זה הכל עולה כסף והרבה, ומה לעשות אנחנו אוהבים לשלם, הסכומים הללו מנוקים מהקופה המשפחתית ויוצרת גרעון, לפעמים לא קטן על חשבון המשפחה, כי אמרנו, חייבים ליישר קו עם הקבוצה ולא לכולם יש, אז אנחנו נעדרים מהבית ובנוסף אנו מוציאים לא מעט כסף עבור כך.

אימון זוגי ומשפחתיות טובה עבור כולנו הספורטאים, צריכה לבוא ממקום של חשיבה לטווח ארוך, אנחנו הרי כולנו חיים את הרגע, נהנתנים, זה הכי כייף כך, "לא יודעים מה יהיה מחר", אז לא!! בואו נעצור הכל ונעשה את החושבים שהוא לא רק בשביל הטובה האישית שלנו, בכדי שכל מה שנכתב עליו מעלה יבוא בקנה אחד עם הטובה היחסית של המשפחה, עלינו להבין כמה דברים בסיסיים (לדעתי), יש המון דרכים לחסוך כלכלית בעשרות אחוזים וכך להקל את הוצאות המשפחה עם "הטירוף" שלנו, אפשר להשתדרג בהדרגה, קונים אופניי טריאתלון, לא להתבייש, אפשר יד שנייה, אופניים ברמות עולמיות נמכרות היום בחנויות כיד שנייה  במצב מעולה, יש רוכבים שחיים את הרגע ומחליפים אופניים יותר מהר מאשר הם מחליפים גרביים, ביגוד והנעלה זול יותר בד"כ להזמין מחו"ל, שלא לדבר על ריצה יחפה או מינימליסטית שהיא הבריאה יותר (לדעתי) והזולה ביותר, חייבים להפנים שזה שהבן זוג שלנו לא "מקטר",זה לא אומר שלא מצטבר אצלו משהו, לפעמים אנו מותחים לא בכוונה את החבל יותר מידי והיחסים מתערערים ופה אנחנו בבעיה, פגענו באיזה קו דמיוני שעלול לעלות לנו במתיחות תמידית  שאם לא עצרנו שם, עלולים להחליק למדרון תלול, מסוכן, על מנת שלא ניפול במדרון התלול, וכדי שלא יכאב לנו, חייבים כפי שאמרנו לקצץ בהוצאות, חייבים,  ההנאה שאנו מכירים תישמר, אני מבטיח, ועוד דבר, חלמתם אי פעם להיות "גנבים" ?! בסופי שבוע אני כזה באופן קבוע, קם שישי שבת ,כשעוד חושך בחוץ (התרנגולות עוד ישנות), על קצות האצבעות, מתארגן וחומק מהבית חרש, חרש, יודעים למה?! אני רוצה להיות שם כשהן תתעוררנה, האישה והבנות (אצלי זה אישה ובנות), שהן יבינו שטרחתי והשכמתי מוקדם עבור זה שחשוב לי להיות חלק מהתא הזה עד הסוף, שאישתי תדע שאני מחויב ל"אימון הזוגי".

אנחנו חייבים להיות "גנבים" תרתי משמע,  לדעת לגנוב את זמני האימונים באופן שלא ייפגע בזמן האיכות  ובאופן שלא ירגישו, לחמוק, זה בדרך כלל ל נ ו  לא נוח, אבל זו ההקרבה שלנו בעצם, גונבים שעה בערב, גונבים שעה אחה"צ , מילת מפתח "לגנוב",  זה נכון כשאנחנו לא חלק מקבוצה ריצה מאורגנת ,שם השעות מובנות , אך מי ששואף לשקט סביבתי חייב להיות סוליסט, זאב בודד, אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה, אנו "הזאבים הבודדים", מכירים שעות מוקדמות, מכירים טמפרטורות קיצוניות, רוחות, כי אנו "גונבים" את  את הזמן ולא משנה מה קורה בחוץ.
אסור שנשכח, המשפחה שלנו היא כור מחצבנו, הסדר עדיפויות כאן הוא חד משמעי, אין לנו משפחה אחרת, אנו נעשה הכל בשביל להעלות חיוך על שפתותיהם ולא להיפך, חייבים להפנים שאסור שההוצאות של הספורט שלנו יבואו על חשבון התקציב המשפחתי, ויותר או הכי חשוב ,תזכרו, להיות "גנבים".

שיהיה אימון זוגי משובח, נתראה בפוסט הבא, וכמובן שאם אהבתם, תנו גם לאחרים, שתפו.

נכתב ע"י שרון וכטל.

דיאטה מהירה מאוד.....האמנם?

       "אדם הוא מעט ממה שנולד עימו, והרבה ממה שהוא עושה מעצמו  "

                                              -אלכסנדר גרהם בל-

 

 האם יש כזה דבר דיאטה מהירה מאוד, איך נוכל להגיע לשם?!

 

כמה רכיבים במוצר מזון?

 

אם נציב אל מול מראה את האנושות כולה (אחד אחד כמובן) בדגש על אנשי המערב, רובנו נסיק מייד כי איננו מרוצים ממה שאנו רואים, בד"כ ממשקלנו, ולמה ? כי א נ ח נ ו   מ ב ו ל ב ל י ם ,  כולנו מסכימים פה אחד שבשל לחצי המציאות בה אנו חיים ,  נעדיף את הזמן הפנוי שיש לנו לא לבלות במטבח, אז קמו "חכמים", אמרו ועשו, לקחו את המזונות שלנו , עשו בהם "הוקוס פוקוס", ארזו אותם יפה יפה והניחו על המדף, איך אפשר בלי פרסום?? תאכל את זה תהיה חזק....., תאכל את זה תהיה רזה...., תשתה את ההוא תוכל לטוס לירח........ ועוד סיפורי אלף לילה ולילה.

 

לא צריך אינטליגנציית על בשביל לקרוא מה כתוב על גב מוצרים ארוזים ולהבין ממה שלא מבינים שזה לא בדיוק מה שזה..

בואו נעשה ניסוי פשוט: אני בטוח שבכל בית או מקום עבודה מסתתר לו איזה סוג של חטיף אנרגיה (ממש אנרגיה) , החזיקו אותו כך שהכיתוב "רק 99 קלוריות" יופיע מולכם, יופי, עכשיו לקטע היותר מעניין, היפכו את המוצר וחפשו את רכיביו, יפה, נכון שמענין? מה הבנתם? כלום או כמעט כלום, פה הבעיה, אנחנו לכאורה חיפשנו "חטיף" בין הארוחות או "אנרגיה"  באמצעות צירוף של שיבולת שועל עם מיני אגוזים וקיבלנו במקום או בנוסף עוד "חברים" שהגוף שלנו לאורך זמן כנראה לא יאהב, אז ככה זה נראה, אנחנו אוהבים את המזון שלנו ארוז, קל להכנה והכי חשוב חוסך בזמן,  5 דק' במיקרו, קטשופ, מיונז ויושבים לאכול, תענוג, שלא תבינו לא נכון, הזמן הפנוי שיש לנו הוא מצרך נדיר בעולם מטורף, אבל אפשר גם אחרת, אפשר פרות, ירקות, ביצה על סוגיה מכינים חיש קל, ירקות חותכים או לא, סתם דוגמה שאפשר גם אחרת.

בקיצור, לא מומלץ לקנות אריזות מוצרים כשכמות הרכיבים על גב המוצר גבוהה מדי ,תלוי במוצר, אין זו הדרך לדיאטה מהירה מאוד.

 

 

 

 

 

דיאטה לחיים

 

האם יש כזה דבר דיאטה מהירה? שאלה שהתשובה עליה היא מאוד יחסית, תלוי בכמה גורמים נתמיד, כמה ידע נצבור וכמובן מה ועל מה אנו רוצים או יכולים לוותר! חייבים לזכור שבאמצעות שילוב אינדיבידואלי של כמה שיותר גורמים , כך נראה את השינוי במהרה.

כמה סוגי דיאטה קיימים?! מליון?! לדעתי יותר, וכנראה שכולם מכוונים לאותו הדבר בסופו של דבר:

1.   דל שומן ודל פחמימות
2.   מאוזנת - חלוקה של שומן , פחמימות וחלבונים במידה מכל סוג.
3.   דל פחמימות
 

לא נכנס כאן להסברים מהי כל  דיאטה או דיאטה שהיא בעצם סגנון חיים,  את זה אפשר לקבל אין ספור בשלל אתרים,

אני מנסה להעביר הסתכלות על איך אפשר לשלב בין גורמים ולשנות את עצמנו בראש ובגוף כמובן מתוך הסתכלות ובחינה עצמית של שנים ,ברמה כללית של הרגשה עצמית ולא מדעית.

 

ברמה הכללית קלוריות מגיעות משומן, חלבונים ופחמימות, גופנו מעדיף מסיבות ברורות לשרוף אנרגיה מגלוקוז, מפחמימות ולא מחומצות שומן קיטונים, בשל אופי התזונה כיום, את הפחמימות אנו מקבלים בעיקר מקמחים על מוצריו אח"כ מפרות ולבסוף מירקות, גם במוצרי חלב יש טיפה.

יודעים או לא, עובדה, יותר מדי פחמימות  =  השמנה , ולמה יותר מדי,  גלוקוז (תוצר של פחמימות, זוכרים), נאגר בשני מחסנים מוגבלים בגוף, כבד ומערכת השרירים, בשביל שנוכל  לפתור בעיות סבוכות של היום יום באמצעות מוחנו ובכדי שנוכל ללכת ,לנשום, לרדוף אחרי ילדנו או בקיצור לחיות (ללא פעילות ספורטיבית),הגוף משתמש בגלוקוז המאוחסן בכבד, ולשם כך לא צריך הרבה פחמימות,  בבואנו לבצע פעילות ספורטיבית עצימה לדוגמה : ריצה, רכיבה על אופניים או כל פעילות שתרים לנו את הדופק אל בין ה 60-95% (אל תתפסו אותי על דקויות), מקור הגלוקוז יגיע מהשרירים, או יותר נכון מהשריר הפעיל, האדם הממוצע שאינו פעיל ספורטיבית לא צריך יותר מכמה עשרות גרם פחמימות (לא יותר מ 50 לדעתי), אך בפועל הצריכה היומית הממוצעת היא פי כמה וכמה יותר מכך, מה אנחנו מבינים שאט אט נוצרים עודפי שומן מנוכחות מוגזמת של גלוקוז בדם ולאורך השנים באופן הזה גם הגוף הופך להיות עמיד לאינסולין על כל המשתמע לצערי.

 

קבלנו מושג כללי מה קורה כשאנו "מתפראים" עם מיני לחמים ומאפים, חטיפים (עתירי E למיניהם) ומשקאות ממותקים ,אנו פשוט נעשים רעבים תמידית ומה קורה כשאנו רעבים תמידית אנו אוכלים וחוזר חלילה, מוכר לכם?! ישיבה בסלון עם קו אקספרס למקרר ולמזווה,  רק שמגיעים לגיל חמישים ,או לא עלינו, לפני ,גם נפתח קו אקספרס פתוח לארון התרופות (סליחה על ההומור השחור).

 

התזונה שאני בחרתי לעצמי היא בסגנון "פליאו" , דל פחמימות וכן הרבה שומן רווי, הבחירה הגיע ממקום של הקשבה , קריאה , למידה ובסופו של דבר של הרגשה עצמית ושינויים פיזיולוגיים , אין בבחירתי את התזונה ,שום ניסיון לשכנע, אני בדעה כפי שציינתי שכל אינדיבידואל יעשה את הבחירות לעצמו ביחס לדרישה ולתוצאה, רק לידע כללי מנסיון אישי, סגנון תזונה זה יוביל לדיאטה מהירה מאוד באופן יחסי לשיטות הדיאטה השונות, בדוק!!

 

ציינתי מעלה שבעת פעילות גופנית, עדיף מאומצת וארוכה,  הגוף בעצם פונה ל"מחסן" אנרגיה שבשרירים , בעת הפעילות המאגר מתרוקן וכך נוצרת תחלופה, אנו מסיימים את האימון ומתחדשים בפחמימות , בירידה לרזולוציות ניתן לחשב כמובן פחות או יותר כמה פחמימות אנו צריכים "להעמיס" ביחס למה ששרפנו באימון הקודם, וראו איזה פלא כשאנו מדייקים יותר בכמות הפחמימות אנו נראים ומרגישים טוב יותר, כמובן בשלוב של מזונות משלימים.

 

אני שומע המון על אנשים שמאמצים סוגי דיאטה שנולדו לכשלון מראש, "דיאטת 500 קלוריות", "דיאטת סנדוויצ'ם", "דיאטת ירקות" ועוד מיני דיאטות שכאלה, לכאורה אוכלים מעט לדיאטה מהירה מאוד, אך ההיפך הוא הנכון, אז עצתי להיות ריאלים , לא להרעיב ולהכאיב לגוף, הרעיון לסגל סגנון תזונה שיהיה לנו נוח איתו בטווח הארוך ושארסנל המזון הנדרש לכך יהיה תואם כמה שאפשר למוצרים שנצרכים בסל הקניות המשפחתי, לא למהר להנחית על הגוף מהלומות, יש לקרוא על הדיאטה , יש פורומים נהדרים וקבוצות בפייסבוק ,שהחברים תומכים ונתמכים, להזכירכם ככל שאוכלים פחות כך חילוף החומרים שלנו מאט את עצמו ולמעשה מקבלים פעולה הפוכה או סטטית של אי ירידה במשקל, יש להבין את המשמעויות של המשחק עם מרכיבי התזונה, פחמימות, שומנים וחלבונים, מה מתרחש כשמעלים או מורידים.

 

דיאטה וספורט, דיאטה מהירה מאוד!!

באופן מוכח, כשפנינו לשרוף קלוריות ולהרזות, הריצה היא צרכנית הקלוריות הגדולה ביותר, כלל האצבע הוא שעל כל קילומטר ריצה הגוף צורך קלוריות כמשקל גופנו לדוגמה, אם אני שוקל 80 ק"ג, בריצת 10 ק"מ אשרוף 800 קלוריות, בהליכה זה הרבה פחות, ביומכניקת הריצה היא אינה פשוטה, אמנם "נולדנו לרוץ" אך לא נולדנו להשמין, יש להסתגל בהדרגה ולדעת שגופנו מוכן למאמץ (לב, ברכיים), בעת ריצה להבדיל מהליכה, גופנו בכל פעם מועמס על רגל אחת, פשוט לכאורה, אך לא קל, במיוחד שהפעולה חוזרת על עצמה  אלפי פעמים, ההתאוששות מריצה היא ארוכה מהליכה נאמר, מאחר ומערכות הגוף עבדו דרסטית קשה יותר ובהתאמה הגוף דורש משאבי אנרגיה לשיקום, ההתאוששות מאימון ריצה עצים לוקחת 48 שעות, וככל שנעבוד בדופק גבוה לטווח זמן ארוך יותר חילוף החומרים שלנו ישתפר, הרי זה מובן , הגוף שלנו הוא כמו תחנת כוח, כשהדופק עולה , הגוף מתכנס לטובת הפעולה, הכל זז מהר יותר, הדם מזרים חמצן ומינרלים לשרירים הפעילים , כל מערכת הלב ריאה שהיא בעצם "יורה" פנימה והחוצה חומרי בעירה ופסולת, מרשים, וכשזה קורה באופן קבוע, החילוף חומרים שלנו הופך ל"משומן" היטב והגוף בעצם משתמש כי הוא צריך  ב % גבוה יותר ממרכיבי המזון שאנו צורכים.

 

יש אפקט פסיכולוגי בעייתי אצל ספורטאים, אני קורא לו "אפקט הפיצוי", בתום אימון אנו חשים דחף ובטחון לבלוס יתר על המידה מזונות  עתירי פחמימות , זה נובע מחוסר ריסון עצמי אך בעיקר זה נובע מחוסר הבנה את המזון שאנו אוכלים והשפעותיו.

כמה פעמים שמענו על אנשים שמתאמנים לריצת מרתון מתלוננים שהם על אף האימונים המפרכים לא יורדים במשקל או לא יורדים בהתאמה לנפח האימונים, בפן המקצועי הכוונה לירידה ב % שומן ולא ב % שריר.

 

שילוב  של ספורט ותזונה הוא שילוב מנצח לכל המעוניין בדיאטה מהירה מאוד ,  חייבים לזכור שגופנו חייב להסתגל לפעילות ספורטיבית בדופק גבוה, יש בהדרגה ובהכוונה לבצע את הפעילות שבחרנו לנו ,לבדוק מדדים של הגוף בכלל ושל הלב בפרט, שלא תהינה "הפתעות" לא נעימות, מה שמגיע מהר גם הולך מהר, ברגע שנסתגל לתחום פעילות ספורט עצים נוכל ע"י ניסוי ותהייה ללמוד את צרכי הוצאת האנרגיה הדרושה וצריכת מרכיבים לתחזוקת השרירים , גם חשוב שיהיה לנו את היכולת והסקרנות ללמוד את הוויית התזונה שבחרנו, לקרוא, לשאול ולשבור מוסכמות, להפנים שלא תמיד מה שעושים כרגע הוא הטוב ביותר, "לצאת מהקופסה".

סבלנות והתמדה תוביל בוודאות לתוצאות, התוצאה תראה בפן הפיזי-משקל, מדדים , בפן היום יומי-  יכולת פיזית של גמישות ותנועתיות, פתאום מצליחים לטפס מדרגות בקלות יחסית , להרים את  ילד/ה ,הנכד/ה בלי שייתפס הגב, חוזרים כמה שנים אחורנית ובעצם מבינים שזו לא דיאטה אלא  דרך חיים, ומכאן השמיים הם הגבול.

 

בתאבון, שתהיה לכולנו דיאטה מהירה מאוד.., נתראה בפוסט הבא, וכמובן שאם אהבתם, תנו גם לאחרים, שתפו.
נכתב ע"י שרון וכטל.

איך להיות מאושר?

"איך להיות מאושר, כמה פעמים שאלנו ודמיינו, הלכנו רחוק במחשבות, אבל למה רחוק?? "

מי לא שאל את עצמו "איך להיות מאושר"?!  איך זה מרגיש?! כמה זה עולה?! ואוווו איזה שאלה, מה שיפה כאן שאין קסמים , כבר למדנו שעבור כל דבר טוב אנו צריכים לעבוד קשה ולפעמים קשה מאוד, לאושר אין שם ואין כתובת , כל אינדיבידואל ממציא לעצמו את האושר האישי שלו, ברמת אופי החיים והיכולות.
אם עכשיו אני עוצר ברחוב עשרה אנשים ואני שואל את דעתם ל "איך להיות מאושר!?", אני לבטח אשמע 80% שאומרים שכסף הוא האושר וה 20% הנותרים יאמרו בריאות, מסכים, למכולת הולכים עם כסף וכשלא בריאים גם לא מצליחים ללכת למכולת.
לגבי סוגיית הכסף אני טוען שזה לא הכל, הרי לעולם זה לא יספיק לנו מה שהשגנו עד כאן, אנחנו תמיד רוצים עוד, לא יודעים להסתפק בקיים, רוצים תמיד לשדרג את הרכב, את הספות, את המלונה של הכלב וכו'..., אין ספק שישנו איזה קו מסויים, לא חד משמעי לגבי סל צריכה משפחתי כלכלי של בתי ספר/גנים, מצרכים ועוד מיני הוצאות בסיסיות,  לומר שכסף יקנה לנו אושר, זה נכון, עד שיתחילו הצרות, זוכרים "מרבה נכסים מרבה דאגה", הכסף מחרב משפחות וחברויות ומדיר שינה גם כשיש וגם כשאין, אז זה נכון, אך באופן יחסי.

 

 

איך להיות מאושר?! אז בואו אני אספר את התרגום שלי לאושר מהו, מכירים את זה שאתם מגיעים הביתה עייפים מיום עבודה, זורקים את התיק, מתיישבים על הספה ומוציאים קיטור מכל היום שעברתם, מכירים את זה שאתה רואה משחק כדורגל בטלוויזיה ובאותו רגע זה אתה והמסך נטו, איזה כייף זה לכעוס על כל דבר קטן ולפתח מריבה, והכי פופולרי זה להתגרש מהבן זוג שלנו בקלות (בד"כ) כי בעבר זה לא היה במיימדים כאלה, איזה תענוג זה לשבת בסלון כל המשפחה וכולם משחקים בנייד, ממש "קשר משפחתי" (למי שזוכר את התכנית מתקופת הבריטים...:-)).

אתם יודעים מה מוביל לאי - אושר שלנו בני האדם בעולם המערבי בפרט?! מחלה קשה מאוד ה "מובן מאליו", מעניין, אני טוען שזה אפילו קרוב לתאוריית היחסות של איינשטיין, הרי בחיים הכל יחסי ובאותה מידה לא הכל מובן מאליו, אז זהו שמבחינתנו, כן , שלא באשמתנו, אנו עם הזמן שמים כל דבר כ"מובן מאליו", אמר לי חבר משפט חכם "אנו מתים בגיל 30 ונקברים בגיל 80" , נכון שיש בזה משהו?! תעצרו שנייה הכל ותסתכלו סביבכם , הכל "מובן מאליו", למה אני מדמה את המובן מאליו, למצב שבו אנו לא מעוצבבים (מלשון עצבים) מנוף חיינו על כל רבדיו,  שום דבר כבר לא עושה לנו את זה, אני זוכר שכשהייתי ילד, נסיעה לאילת הייתה מבחינתי שקולה לטיסה לירח, הייתי סופר את השעות ומתרגש ככל שהתאריך היה מתקרב, מתקופת הילדות, ככל שאנו מתבגרים, לומדים , מרחיבים אופקים ויחד עם זה מתכנסים ללחציי היום יום , אנו מאבדים את התמימות הזאת, של להנות מכל דבר קטן, זה ממש כך, נכון שהבית שקניתם בכפר שמריהו כבר לא עושה לכם פרפרים כמו פעם?! ונכון שהרכב החדש שקניתם כבר לא מרגיש כמו בהתחלה?! ואוו, וזה הכי עצוב, נכון שהבן זוג שלכם , זה לא מה שהיה?! חברים,הסוגיה היא לטוב ולרע, אנו מתרגלים ומסתגלים לרעות בחיינו (ומתחזקים) אך באותה מידה "מתרגלים" לדברים הטובים, המישרה הבכירה שהשגנו, עם המשכורת הגבוהה, זה כבר לא זה, לא מספיק, רוצים עוד, אנו אף פעם לא מרוצים ממה שיש לנו.
אז אם למעשה ה"סרט" שאנחנו חיים בו הוא בשחור לבן, תחשבו על זה, הרי אמרנו שנוף חיינו הוא אפור בהקשר שאנו שמים לב אליו, הכל, כל יום פשוט אותו דבר, התרגלנו למראות, אז מה עכשיו?! פה מתחילות הצרות, כשלא מעוצבבים או מרוגשים אז מחפשים איפה כן ,ופה שלא נדע לא חסרים ריגושים, מי "קבור" בנייד, מי בעבודה שעות נוספות , מי אצל המאהב/בת, מחפשים רק לברוח מהמציאות ה"אפורה", יש בריחה מעשירה שאפרט עליה אוטוטו ויש בריחה או אי הצלחה לבריחה שהורסת.

 

אז מה קורה בפועל, אנו למעשה חיים בעולם צבעוני,אך מתהלכים כמו זומבים, מנותקים ומתנתקים, כל הזמן רוצים לשנות את התפאורה, אישה , בית , רכב וכו' , לא רגועים.
מהי בריחה מעשירה,  כל פעולה לגיטימית מקובלת שתשלוף אותנו מהוויית היום יום ותזרים בנו דם חדש, אני לא מתווכח על מהו מקובל ולגיטימי, אני משוכנע שכל אחד בליבו יודע.
רבותיי, האושר כאן מולכם, אני נשבע ,  האשה שלכם טורחת עבורכם, תגידו תודה, הילדים שלכם מחייכים וצוחקים, ידעתם?!הרכב שלכם ייסע גם עם הוא יעלה אלף ש"ח, הבית שלכם הוא בסה"כ ארבע קירות שאתם מחממים אותו ולא להיפך, אז זה לא משנה היכן ימוקם, עזבו את הנייד , יש מליון דברים לעשות בעולם האמיתי, צאו החוצה, איפה שלא תהיו, תשמעו את המוזיקה של החיים, בעיר, בטבע, העיניים שלנו רעבות וצמאות למראות העולם, הן שבעות ממסך טלוויזיה, ומחשב , שבו בחוץ  על ספסל ותבחנו את העולם , זה הסרט הטוב ביותר שתראו, תנו לעצמכם צ'אנס כאן ועכשיו, הגוף הוא מכונת חושים, הריח, המגע, לכו יחפים בים, בגשם , קחו אויר לראות , זה כל כך משכר, ראיתם ירח מלא לאחרונה ?!הרחתם פריחה?! חיבקתם ונישקתם?! רוצו כל עוד אפשר בכל הכח, זה משחרר, תצעקו לעולם ותקשיבו לשקט שאחריי, ואווו, זה נפלא, ומה שהכי יפה , זה פשוט בחינם , לעשיר ולעני, אנחנו פשוט שכחנו שזה קיים , מתי הצעתם לבן זוגכם טיול על חוף הים? מתי אמרתם אני אוהב אותך? שנים עברו נכון, אז נמאס לשמוע שאנחנו לא מאושרים, זה ממש מתחת לאף שלנו , אז תתחילו כבר היום, זה לא קשה , זה דווקא קל , נסו ותיווכחו.

איך להיות מאושר !? חייכו, החיים יפים :-), נפגש בפוסט הבא, וכמובן שאם אהבתם, תנו גם לאחרים, שתפו.
נכתב ע"י שרון וכטל.

אימון אישי ועצמי למרתון ראשון

"אימון אישי ,שלנו כלפיי עצמנו, הוא בעל ערך עליון, עליו יבוא האימון הפיזי   "

מרתון, מן הכוח אל הפועל

אני עד לכך שבשנים האחרונות ענף הריצה בכלל וכל מיני דיבורים על מרתונים מצד כל אצן מתחיל או מתקדם תפסו תאוצה מטאורית ואת האמת, זה משקף משהו טוב שקורה ומגמה שכזו הרי שהיא מבורכת ,מאחר שעשורים אחורנית ,אנו עסוקים  בבליסת מזונות מתועשים ומשמינים שגורמים לנו לשקוע בכורסאות שלנו עוד ועוד ,בבהייה אין סופית במסך הטלוויזיה ולא משנה במה יש לצפות.
כתיבת הפוסט מגיעה ממקום של חוויה אישית, מאחוריי מרתונים ועוד עשרות תחרויות ריצה וטריאתלונים למגוון מרחקים , אנסה לתת נקודות מבט נוספות  עבור דילמות גם עבור אצנים עם ניסון.
אז איך מתחילים בעצם? שאלת המיליון, אימון אישי משמעו אימון עצמי, אני אל מול היכולות שלי, לפני שמגבשים את הרצון וההסכמה שאנו מוכנים למרחק ריצה של 42.2 ק"מ ( המספר הזה מהמם כל פעם מחדש ..) כנראה מאחורינו ניסיון לא מבוטל של קילומטרז', כשאני אומר ניסון למה אני מתכוון?! אם נסתכל אחורנית נראה את האצן המתחיל ,אותנו בתחילת הדרך, בגדי כותנה ללא כובע ונעלי מותג, רצים ב"שכונה" ללא מהירות ומרחק מוגדרים ,כחלק משגרת השבוע ואז מגיע ה"חבר" שקורא אותך לבוא איתו ומספר לך שיש באזור חבר'ה שרצים יחד ומנהלים את עולם הריצה שלהם בצורה יותר מוגדרת מבחינת  איפה רצים ? איזה מרחק ?מי מגיע או לא?! אותה הצטרפות בעצם פתחה בפנינו גישה לרעיונות חדשים מכל גווני הריצה מפיהם ועל פיהם של חברי הקבוצה, רצים יחד, מדברים על הנעליים של ההוא ושל ההיא ועל מה יצא ומה כבר ישן , אילו חולצות מנדפות כדאי, איזה טייץ אופנתי ושל איזו חברה, למדנו אז את אופנת הריצה לראשונה ונפטרנו לעד מבגדי הכותנה הלא "נושמים".
ואז מתחילים לדבר גבוה, מגיעה לה עונת התחרויות והחבר'ה מתחילים לדבר מי הולך לאיפה  וההוא, ה"מתחיל" תוהה לעצמו מה תהיה "תחרות הבתולים שלי?"  ריצת 5,10? ושם המחסום נפרץ , ברגע שחצינו את קו הזינוק עולמינו השתנה לעד, מאותו הרגע קיבלנו תאבון ורצון  להירשם לכמה שיותר תחרויות ולצבור כמה שיותר הישגים, כן כן ואפילו הגיגים על ה"איש  ברזל" שנעשה.

מרתון ראשון, איזה מומלץ?

וככה חלפה לה שנה והגיע הרגע הגדול, אימון אישי (מנטלי) בשיאו, יש ניסיון, שרירים חזקים ברגליים ואנחנו מוכנים לומר את המילה " מרתון ".
המנטליות הרווחת בארץ היא "כאן ועכשיו" , אני לא יודע איפה זה עובד, אך בריצת מרתון , סורי זה לא,  על מנת שנוכל באמת לעבור את המרחק ,עלינו תחילה לעבור תת מרחקים של עד חצי מרתון (21.1 ק"מ) ורצוי במסגרות תחרותיות בכדי שנחוש את האווירה ואת השפעות האדרנלין הממכר וחשוב יותר לדעתי להתחשל מנטלית כי אימונים למרתון זה לא דומה לשום דבר אחר שהכרנו, השכמות בשעות מוקדמות של שבת , גם כשחשוך וקר וההבנה שההתאוששות מאימון נפח של שבת דורשת מנוחה ותזונה בהתאם, לכל זה צריך להתכונן.
מרתונים, אפשר לרוץ בכל העולם ,למעט  כאלה שדורשים, תוצאה, ניסיון, הגרלה, על כל אלה כמרתון ראשון הייתי מוותר (לא שיש ברירה (-:  ) , תנו צ'אנס פה בארץ, אני ממליץ לצלוח  כמרתון ראשון את מרתון טבריה  מכמה סיבות: כחול לבן, בשבוע הראשון של ינואר קרררר וזה טוב,  אימונים במזג אויר מצוין, מסלול שטוח , כן גם יש  חסרון יחסי:  מסלול "משעמם" לטעמי, לא תזכו למחיאות כפיים ולקריאות עידוד ב 98% מהזמן, ממליץ כהכנה למרתון טבריה להירשם לחצי מרתון עמק המעיינות בבית שאן, מסלול מעולה, שטוח  ברובו המכריע למעט עליה בכניסה לעיר בערך בקילומטר ה 15, אוירה טובה ובדרך כלל מזג אויר סימפתי.

 

 

תכניות אימונים למרתון

ישששש, בחרנו, נרשמנו, אויר בחזה, כבר כולם יודעים ומפרגנים, יש תאריך , היידה לאימונים, יש לא מעט תכניות אימונים הינה אחד ועוד אחד, ועוד  , או אימון אישי ע"י מאמן שבונה תכנית מובנית, ובסופו של דבר אם נתאמן בצורה הדרגתית ו"נקשיב" לרחשי גופנו , נגיע לקו הזינוק בריאים ומוכנים.
ממליץ בחום ללמוד את תורת הריצה יותר לעומק , יש אין ספור מאמרים באינטרנט אודות עולם הריצה וכמה שניקרא ונשנן יותר כך נרחיב את עולמנו ויכולותינו כי ברצינות ,ידע זה יכולת ובהחלט כוח.
אני רוצה להמליץ בחום רב על הספר שלדעתי הוא ה"תנך" לכל רץ , מתחיל או מנוסה, ספרו של מאמן קבוצת הריצה מרת"א , מטפס הרים , חוצה מדבריות, אצן בכל רמ"ח אבריו ובעל הישגים, דניאל קרן מחבר הספר מדריך הריצה השלם, באופן אישי רכשתי ידע עצום , גם כשחשבתי שידעתי הרבה, בסוף הספר תכניות אימונים לזמנים ייעודיים גם למרתון, בקיצור, שווה.

איפה רצים?

מבחינתי זה בחוץ או לחדול, לא הצלחתי להבין מדוע זה קורה אך כשאני רץ בין ארבע קירות , מידת המוטיבציה שלי צונחת ב 90% , זה הביצה והתרנגולת, קודם הוקמה התפאורה, ה"בחוץ" הדינמי על כל סוגיו ומשם הגיע הצורך והרצון שלנו לרוץ ולחוש את  הסביבה שבחרנו בה, יש שלא מותרים על ריצה אורבנית, יש שלא עולים על אספלט ויש כאלה שהם גם וגם, אימון אישי מנטלי עבורי, היא ריצה בטבע על הריחות שמסביב והתמונות המתחלפות.
כמובן שיש יתרונות וחסרונות לריצה  בחדר כושר לעומת ריצת OUTDOOR, ראו כאן והחליטו.
אחת הבעיות היא שיש לנו את מרחק הריצה אותו נרצה לעבור אך איננו יודעים היכן לרוץ אותו ואיך לתכנן אותו, מעגלי, הלוך חזור וכו', יש כלי מצוין שנקרא שוונג מאפ שבאמצעותו תוכלו למפות את מרחק הריצה שלכם .

תזונה למרתון

 אימונים למרתון חייבים להיות כרוכים  חזק בכל נושא התזונה, מאחר והאימונים הם נפחיים עם המון משקל על מערכת השרירים והשלד, יש לתחזק מערכות אלו באבני הייסוד הנדרשים, כשמדובר באימונים בעונת החורף המערכת החיסונית שלנו נחלשת ובקלות תמצאו את עצמכם מרותקים למיטה בשיא האימונים עם "שפעת" (לא נעים, מניסיון פעמיים),לכן יש  לתגמל בחזרה במזון שהוא רווי בברזל, פחמימות במידה מספקת אך לא מדי והמון חלבון לבניית רקמות שרירים , מניסיוני לרצי מרתון 1.5 גרם חלבון לק"ג משקל.
ולשתות הרבה, הטמפ' בחוץ היא נמוכה אך בעת האימון הגוף  מאבד כמות נוזלים לא מבוטלת ויחד עם זה גם נתרן, לכן יש לשתות סביב ה 200 CC לכל 15 דק' ריצה.
כאן  תוכלו לקבל מושג על מה אוכלים לפני ותוך כדי התחרות .
מניסיון, אני ממליץ בחום על טחינה גולמית בדגש על שומשום מלא, לא סוד , אחד המזונות הבריאים והחיוניים לנו, זול, נגיש (בכל סופר), טעים גם ישר מהאריזה, ראו מרכיבים כאן.

מה לובשים?

 תמצאו שאתם יוצאים לאימוני בוקר מוקדמים כשהטמפ' היא סביבות העשר מעלות, למראית עין , בוא נרוץ עם חרמונית אך בפועל הדרך הנכונה היא שיטת ה "בצל", ביגוד ארוך מנדף עם עליונית שאח"כ נכרוך סביב המותניים , כפפות שיידחפו לטייץ וזה כל הסיפור, לא ניקח ביגוד שיקשה עלינו את הקילומטרים הארוכים גם כך ושאין היכן למקם אותו, מומלץ לעשות חימום מפרקים בבית  שיחסוך תנועתיות מוגבלת בתחילת הריצה, ראו הדגמה כיצד לבצע על הצד הטוב ביותר.

אגב, ציוד ספורט אתם בטח יודעים אינו זול, מחיר זוג נעליים נע בין  400 ל 1000 ש"ח, המלצה שלי היא להיות בררן וכך לחסוך מאות שקלים דרך רכישות מחו"ל דרך אתרים מומלצים כדוגמת E-bay  תחת הגבלי הרכישה שתוכלו באופן נרחב לקרוא עליהם כאן.

 

 

מה נועלים?

הריצה על כל מרכיביה מתחילה ונגמרת בהתאמת הנעליים למבנה כף הרגל שלנו שאם לא כן יתחילו הצרות, לכן חשוב לא תמיד להיות פזיזים ולרכוש את הנעל הכי יפה ואופנתית (גם חשוב אבל לא הכי) אלא תחילה ללמוד את מבנה כף הרגל שלנו ראו כאן , לאחר מכן בעת מדידות הנעליים לבצע ריצה בת כמה דקות על הליכון עם הזוג שבחרנו (בכל החנויות המובחרות אמור להיות הליכון), אם המחיר יקר לכם חפשו את אותה הנעל ב E-BAY.

שעון GPS

המלצה שלי היא לרכוש שעון GPS שיעזור לנו ליישם את מרחקי הריצה שקבענו מראש וחשוב לא פחות הוא קצב הריצה, פשוט בקלות ניתן ליישם אימון אישי וליצר מסלול ריצה כאן ועכשיו,ניתן גם כן להזמין עם השעון רצועת דופק בעלות נוספת לא גבוהה, השעונים שמלווים אותי הם מסדרת שעוני הניווט של GARMIN, מאוד מרוצה, שוב ניתן לרכוש בארץ או דרך ה E-BAY במחיר זול משמעותית, לדוגמה ה GARMIN 110
שהוא בסיסי ומומלץ  יעלה לכם סביב ה 450 ש"ח, ראו כאן.

אימון אישי

מאוד פופולארי  וחשוב עבור מתאמנים, בעיקר מתחילים , להשתמש בשירותיהם של מאמנים אישיים, אימון אישי הוא בעצם כלי נהדר (לא בהכרח זול), המאמן בוחן כל העת את ההתקדמות ,מבצע כיוונונים לכאן ולכאן ומתחשב לפי הצורך, להבדיל ממאמן קבוצתי ש "רץ" ומתקדם עם הקבוצה כולה, אימון אישי מומלץ למתאמנים דינמיים מבחינת סדר היום ושאינם יכולים להתחייב על שעות קבועות, אימון אישי מצוין עבור מתחילים, אשר זקוקים ל" דחיפה ראשונית" תרתי משמע.


לידע כללי ואולי הכי חשוב

המרתון הראשון ייזכר לעולם, כל אלה שיבואו אחריו ייכנסו כנראה לשרשרת ההצלחות ויהיו לעוד מרתון, הראשון הוא המרגש ביותר וממנו אנו נלמד את עצמנו ויכולותינו, כי לרוץ 42.2 ק"מ זה אופי ולא כל אחד מסוגל מנטלית לעשות זאת,  אנו המתאמנים מחוייבים לאימון אישי (של נפשנו) ועצמי ברמות הכי גבוהות. יש לזכור להישמע להוראות שעון הניווט ולרוץ את הקצב בו התאמנו כי אחרת תפגשו את ה"קיר" (לא עלינו) וייתכן שלא נרצה להגיע לעוד מרתון אי פעם, ראו הוזהרתם ! !

עד כאן להפעם, לא לשכוח , אימון אישי,נתראה בפוסט הבא ועל קו הזינוק, וכמובן שאם אהבתם, תנו גם לאחרים, שתפו.
נכתב ע"י שרון וכטל.


 

ברוכים הבאים לבלוג שלי

מי לא מתעורר כל בוקר מבצע חיש קל איתחול נתונים מהלילה של מי אני , מה אני וישר נגזרת של כל זה מ 1 ל- 100 ,נותנת איך ייראה היום שלי, האחד בן 40 , רואה-חשבון עם משכורת יפה אך רווק ,השני מרוויח "מינימום" אך יש לו משפחה גדולה וחמה והשלישי ללא פרוטה וללא משפחה אך בריא בגופו ונפשו וכו'.....וכו'...., וריאציות של אין סוף.


אז מה בבלוג, כתוצר של מי שאני מגדיר את עצמי כ "חולה על החיים" וכל ההתנסחויות והדעות הן שלי אליכם  באופן אינדיוידואלי ,חושב שלמעשה תכלית החיים זה לא מה ש 99.99%  מהאנושות חיה ונושמת בחלוקה לזמנים של 24 שעות ביממה, אין ספק שהמציאות המערבית הקפיצה את כולנו למקום ששכחנו לרגע אחד להביט(כן כן להוריד את העיניים המהנייד) על הסביבה מטה מעלה שמאל ימין ולבחון את את הנעשה והטבעי אם בדרך של בהייה בזמן המתנה בתחנה או תוך כדי ריצת בוקר מרעננת והכי חשוב, באמת הכי חשוב להיות עם הקרובים שלך, עם הילדים והאישה, המתנה הכי גדולה.
לפנות את עצמנו לטיולים, כן גם בארץ, יש כאלה המעדיפים לדלג על נופי ארצנו ולחוות את העולם שזה מצוין אך בד"כ יקר, לדאוג לבריאות טובה ועל כך אכתוב ואפרט המון כי ללא אבן יסוד זו לא נוכל להגשים את כל השאר.
קצת על עצמי, בן 35 נשוי פלוס שתי בנות, מהנדס במקצועי, מכור למשפחתי ולבריאות טובה: ריצות ארוכות, שחייה, אופניים וכמובן תזונה מעולה (כבר חודשיים בתזונת "פלאו" שעליה ארחיב בפוסט מכובד).
בבלוג יסופר על כל מה שעושה לנו טוב בוודאות ללא קסמים, כנגזרת מראיית עולמי, ספורט(בעיקר ריצות), בריאות(בעיקר תזונה) ואיך אפשר בלי קצת טבע וטיולים.

נתראה בקרוב, שרון.