רובנו יודעים לשחות רק ממקום של "רביצה", נכנסים לים או לבריכה להתענג במים הקרים או החמים בחברותה משפחתית או חברית, רובנו לא ניקח את השחייה למקום מקצועי יותר ולא משנה כרגע מהן הסיבות, על אף העובדה שלשחייה כפי שנראה ,הרבה יותר מכל ספורט אחר, ייתרונות בריאותיים.
אני "זכיתי להיחשף" לעולם השחייה, כשביקשתי לגוון בתקופה כשלא היו תחרויות ריצה, יוני-אוגוסט (מבחינתי), ראיתי בשחייה כבבריחה ממאמצים של גרביטציה, גופנו לאורך זמן מפתח עייפות פיזית ונפשית כשאנו מתמידים במאמצים קיצוניים לאורך זמן על קבוצת שרירים אחת, הבריחה המוכרת והמקובלת היא בצורת טריאתלון ובטריאתלון כמו שבטריאתלון אנו נדרשים לשחות, תתכן שחייה לאורך 750 מ' במקצה הספרינט, עד למקצה ה"איש ברזל" באורך 3.8 ק"מ.
איך עושים זאת ?!יפה שאלתם, על פניו, צריך להיכנס למים, וכשלב שני להתחיל לשחות עד האופק, למראית עין, השחייה היא קלה, פשוטה ובסיסית, אך בפועל, גם בן אדם מאומן בסיבולת לב ריאה, ימצא את עצמו כנראה אחרי שתי בריכות ,עייף משהו, נכון, מצד אחד אנו צפים במידה מסוימת, אך נדרשים להתקדם ולנשום באותה הפעולה, פה מתחילה הבעיה.
בכדי שנוכל להתחיל לשחות עלינו להצטייד באביזרים בסיסיים, בגד ים כמובן, משקפת שחייה, ומומלץ כובע ים ואטמי אוזניים, ניתן להיעזר בסנפירים (אני ויתרתי), הדרך הטובה ביותר והמומלצת היא להצטרף לקבוצת שחייה עם מאמן בקאנטרי הקרוב ושם להיבנות בשלבים ובהדרגה עד למרחק הרצוי ועד לשלב הקניית תצורת השחייה הבסיסית.
אך אפשר גם אחרת......(כך אני עשיתי), בעידן טכנולוגי זה, ניתן בקלות ובפשטות ללמוד את תאוריית השחייה, גם ממאמרים ובעיקר מסרטונים דרך האינטרנט, במקביל עלינו למצוא מקום ליישום בצורת בריכה , רצוי אולימפית. יש תחילה להבין שהתנהלות במים היא שונה מפעילות שהיא לא, אם לומר זאת ישירות "משעמם", אז לפני שקונים בגד ים של 'ספידו' או מה שלא יהיה, ולפני שעושים מנוי בקאנטרי מפואר ורצים לספר לחברה שאוטוטו אנו נרשמים לצליחת הכנרת, יש להפנים ששחייה היא יותר איטית, יותר מונוטונית, בשביל לעשות זאת לבד צריכים עיצבי ברזל,אך כשאנו בעיניינים, כבר אז הכל נעשה יותר כייפי ומאתגר.
קיימות היום כמה שיטות ללימוד שחייה, כדוגמת שיטת WEST שאני אימצתי (מלמדים "בעולם המים" עם אורי סלע), למעשה, כולן יביאו אותנו לאותו אופן שחייה, רק בדרכים שונות. שחיית החתירה היא המקובלת, מאחר והיא המהירה ביותר. השיטות מומחשות בצורה מעולה באתרים ומלוות בהסבר תוך כדי הצגת הסירטונים. לשיטת WEST עשרה שלבים, השלבים הראשונים הם פשוטים לכאורה אך בפועל הכי בעייתיים, אני אסביר, איננו רגילים להתנהל במים, שילוב של אלמנטים שדורשים מאיתנו לעצור את הנשימה, הם "מלחיצים", לוקחת תקופה של כמה אימונים עד שאנחנו מתחילים להרגיש, לא התקדמות אלה התרגלות, הופך להיות לנו יותר "טבעי" אחרי תקופה, ועם זאת אנו מרגישים יותר משוחררים ללמוד ולשלב אלמנטים חדשים, ואף אנו מתקדמים יותר מהר, חייבים להגיע עם מוטיבציה ולא לספור את הדקות, ההתחלה היא הכי חשובה, דגש על התנועות והנשימה. מה שנלמד בהתחלה ילווה אותנו כל הדרך ועל זה תיבנה היכולת שלנו, נהיה מדויקים יותר ועקב כך נחסוך באנרגיה דרושה.
עם תום לימוד כלל השלבים, למעשה אנו כמו דגים במים, נושמים, מתקדמים ומרגישים בנוח, כעת אנו נדרשים לעמוד בנפחי שחייה על פי הנדרש מכל אינדיבידואל. ניתן כעת לשלב תרגילי איכות , לשיפור היכולת האנאירובית וכמובן תרגילי סגנון לשיפור העבירות במים, אין שני שחיינים ששוחים אותו הדבר, לכל שחיין תנועתיות שונה, תזמון נשימה כל 2 או 3 תנועות, מה שיעשה טוב יותר ונוח לאותו השחיין.
בשלב מתקדם יותר, רצוי לצאת אל הים הגדול, הים הפתוח שונה במיזגו מאשר הבריכה הסגורה, כאן אנו נתונים למצבי רוח משתנים יותר, הגלים, לא משנה גובהם, מתנפצים כלפינו ומקשים עלינו לנשום סדיר, יש לסגל את הגוף למצבים המשתנים כמו כיוון הגלים, זרמים מכיוונים שונים. לעולם לצאת מלווים בלפחות שחיין אחד נוסף, השחייה בעומק הים לא פעם מציפה חרדה שלא קל להתמודד מולה, ומשתקת אחוז ניכר של היכולת, במיוחד כשהים טיפה סוער, לכן, את דריסת הרגל הראשונה יש לבצע בים "שקט", בכדי שנצא עם טעם של עוד.
השחייה היא כמו ריקוד מחזורי במים, לי, היא עושה פלאים, בכדי שנתקדם בשחייה, אנו מפעילים המון שרירים במינימום עומס על מערכות הגוף, נפלא, כשלומדים לשחות למרחקים, זה כמו תרפיה לנפש, קל מאוד להתמכר ולהתמיד, גם כשאנו כבר לא שוחים לשם מטרה או תחרות.
נפגש על החוף, להתראות בפוסט הבא!!
נכתב ע"י שרון וכטל.
אני "זכיתי להיחשף" לעולם השחייה, כשביקשתי לגוון בתקופה כשלא היו תחרויות ריצה, יוני-אוגוסט (מבחינתי), ראיתי בשחייה כבבריחה ממאמצים של גרביטציה, גופנו לאורך זמן מפתח עייפות פיזית ונפשית כשאנו מתמידים במאמצים קיצוניים לאורך זמן על קבוצת שרירים אחת, הבריחה המוכרת והמקובלת היא בצורת טריאתלון ובטריאתלון כמו שבטריאתלון אנו נדרשים לשחות, תתכן שחייה לאורך 750 מ' במקצה הספרינט, עד למקצה ה"איש ברזל" באורך 3.8 ק"מ.
איך עושים זאת ?!יפה שאלתם, על פניו, צריך להיכנס למים, וכשלב שני להתחיל לשחות עד האופק, למראית עין, השחייה היא קלה, פשוטה ובסיסית, אך בפועל, גם בן אדם מאומן בסיבולת לב ריאה, ימצא את עצמו כנראה אחרי שתי בריכות ,עייף משהו, נכון, מצד אחד אנו צפים במידה מסוימת, אך נדרשים להתקדם ולנשום באותה הפעולה, פה מתחילה הבעיה.
בכדי שנוכל להתחיל לשחות עלינו להצטייד באביזרים בסיסיים, בגד ים כמובן, משקפת שחייה, ומומלץ כובע ים ואטמי אוזניים, ניתן להיעזר בסנפירים (אני ויתרתי), הדרך הטובה ביותר והמומלצת היא להצטרף לקבוצת שחייה עם מאמן בקאנטרי הקרוב ושם להיבנות בשלבים ובהדרגה עד למרחק הרצוי ועד לשלב הקניית תצורת השחייה הבסיסית.
אך אפשר גם אחרת......(כך אני עשיתי), בעידן טכנולוגי זה, ניתן בקלות ובפשטות ללמוד את תאוריית השחייה, גם ממאמרים ובעיקר מסרטונים דרך האינטרנט, במקביל עלינו למצוא מקום ליישום בצורת בריכה , רצוי אולימפית. יש תחילה להבין שהתנהלות במים היא שונה מפעילות שהיא לא, אם לומר זאת ישירות "משעמם", אז לפני שקונים בגד ים של 'ספידו' או מה שלא יהיה, ולפני שעושים מנוי בקאנטרי מפואר ורצים לספר לחברה שאוטוטו אנו נרשמים לצליחת הכנרת, יש להפנים ששחייה היא יותר איטית, יותר מונוטונית, בשביל לעשות זאת לבד צריכים עיצבי ברזל,אך כשאנו בעיניינים, כבר אז הכל נעשה יותר כייפי ומאתגר.
קיימות היום כמה שיטות ללימוד שחייה, כדוגמת שיטת WEST שאני אימצתי (מלמדים "בעולם המים" עם אורי סלע), למעשה, כולן יביאו אותנו לאותו אופן שחייה, רק בדרכים שונות. שחיית החתירה היא המקובלת, מאחר והיא המהירה ביותר. השיטות מומחשות בצורה מעולה באתרים ומלוות בהסבר תוך כדי הצגת הסירטונים. לשיטת WEST עשרה שלבים, השלבים הראשונים הם פשוטים לכאורה אך בפועל הכי בעייתיים, אני אסביר, איננו רגילים להתנהל במים, שילוב של אלמנטים שדורשים מאיתנו לעצור את הנשימה, הם "מלחיצים", לוקחת תקופה של כמה אימונים עד שאנחנו מתחילים להרגיש, לא התקדמות אלה התרגלות, הופך להיות לנו יותר "טבעי" אחרי תקופה, ועם זאת אנו מרגישים יותר משוחררים ללמוד ולשלב אלמנטים חדשים, ואף אנו מתקדמים יותר מהר, חייבים להגיע עם מוטיבציה ולא לספור את הדקות, ההתחלה היא הכי חשובה, דגש על התנועות והנשימה. מה שנלמד בהתחלה ילווה אותנו כל הדרך ועל זה תיבנה היכולת שלנו, נהיה מדויקים יותר ועקב כך נחסוך באנרגיה דרושה.
עם תום לימוד כלל השלבים, למעשה אנו כמו דגים במים, נושמים, מתקדמים ומרגישים בנוח, כעת אנו נדרשים לעמוד בנפחי שחייה על פי הנדרש מכל אינדיבידואל. ניתן כעת לשלב תרגילי איכות , לשיפור היכולת האנאירובית וכמובן תרגילי סגנון לשיפור העבירות במים, אין שני שחיינים ששוחים אותו הדבר, לכל שחיין תנועתיות שונה, תזמון נשימה כל 2 או 3 תנועות, מה שיעשה טוב יותר ונוח לאותו השחיין.
בשלב מתקדם יותר, רצוי לצאת אל הים הגדול, הים הפתוח שונה במיזגו מאשר הבריכה הסגורה, כאן אנו נתונים למצבי רוח משתנים יותר, הגלים, לא משנה גובהם, מתנפצים כלפינו ומקשים עלינו לנשום סדיר, יש לסגל את הגוף למצבים המשתנים כמו כיוון הגלים, זרמים מכיוונים שונים. לעולם לצאת מלווים בלפחות שחיין אחד נוסף, השחייה בעומק הים לא פעם מציפה חרדה שלא קל להתמודד מולה, ומשתקת אחוז ניכר של היכולת, במיוחד כשהים טיפה סוער, לכן, את דריסת הרגל הראשונה יש לבצע בים "שקט", בכדי שנצא עם טעם של עוד.
השחייה היא כמו ריקוד מחזורי במים, לי, היא עושה פלאים, בכדי שנתקדם בשחייה, אנו מפעילים המון שרירים במינימום עומס על מערכות הגוף, נפלא, כשלומדים לשחות למרחקים, זה כמו תרפיה לנפש, קל מאוד להתמכר ולהתמיד, גם כשאנו כבר לא שוחים לשם מטרה או תחרות.
נפגש על החוף, להתראות בפוסט הבא!!
נכתב ע"י שרון וכטל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה