Translate

יום רביעי, 26 בפברואר 2014

לרוץ על הכאב

כמה מאיתנו לא כואבים?! הכוונה אנחנו שרצים או אנחנו שעושים איזושהי פעילות אינטנסיבית שגורמת לנו מועקה של כאב מאיזשהו סוג.
על גופנו בעת ריצה לדוגמה, מופעלים כוחות חזקים מאוד, אבל באמת חזקים. המון ספורטאים מבצעים תנועות ביומכניות שדורשות את הגוף להתכנס לתוך מאמץ  שנמשך לעיתים שעות ארוכות. נכון שהגוף מסתגל אט אט למאמצים, אך לא פעם אנו מבצעים מפנה חד בהתנהלות הספורטיבית שלנו, החלפת נעלי ריצה, שינוי פתאומי במהירות הריצה או בנפח הריצה.
בשילוב של אלה ושל עוד המון גורמים, נוצרים במרכזי מאמץ מסוימים בגופנו, קרעים בסיבי שריר, גופנו מתגונן בכך שהוא יוצר באותו המקום דלקת שמכאיבה ומאותתת לנו לעצור ולבחון את הבעיה, אז זהו שכאן מתחילה הבעיה!!

אז נחזור לנקודת ההתחלה, כאב הוא חבר קרוב לצערי, יש כמה סוגים של כאב, כזה שמופיע אחרי אימון וחולף לו, תוצר של מאמץ, יש כאב שמופיע ונשאר בסביבה תקופה קצרה, שבוע שבועיים, מפריע קצת לאימונים, אך מתיחה פה קרח שם והוא נעלם, ויש את אויב הציבור, את ה"כאב המתנחל", נתפס עלייך ולא עוזב , כאבים כאלו הם בדרך כלל או בכף הרגל, גיד אכילס, רצועת כף הרגל, או ב ITB (רצועה שרצה מהירך ועד לברך), נשמע לכם מוכר כי אתם לא לבד, כולנו היינו, עודנו, נהיה תחת חסותם.

חובה לעצור, להבין ולטפל בפציעה
 
אז מה קורה כשכואב לנו?! אנו מכאיבים לעצמנו עוד! מה לעשות, קשה לעצור אותנו , משהו דפוק אצלנו חזק!! איך עוצרים בשיא העונה?! לפני מרתון, אולטרה, טריאתלון , אז זהו שלא עוצרים. אנחנו מרמים את עצמנו, יודעים שרצים כמה דקות, כאב הדלקת חולף והנה אנו שוב משוחררים לרוץ כאיילות. מסיימים את האימון ואז הכאב בא איתנו בחשבון, הפציעה מחמירה, הדלקת מאותתת חזק יותר וחוזר חלילה. המון מאיתנו בגלגל הזה שנים, לא "מוצאים" את הזמן ללקק את הפצעים, אנו מעדיפים פשוט לרוץ על ולתוך הכאב, לא מוכנים לוותר על החופש מכאב בתמורה להפסקה משיגרת האימונים.

גם כשרצים על הכאב, אנו תוך כדי תנועה מנסים להקל על הפציעה באמצעות קרח בעיקר להצרת הנימים ו"סגירת" הדלקת, וזאת בכדי לדחות את הקץ. גם כשכבר אנו לא עומדים בכאב ועצרנו אנו בסוג של מסכת ייסורים , מצד אחד חייבים לחזור לשיגרת האימונים ומצד שני לא באמת יודעים איך לטפל בעצמנו, לכל פציעה יש כל כך הרבה פתרונות, אנו מחפשים את הטוב ביותר עבורנו, מחפשים את הקסם שיחזיר אותנו לעוף כציפורים. אז התחלנו בטיפולים ולא פעם אנו חוזרים לרוץ מוקדם מדי ואז רגרסיה מחזירה אותנו אחורנית. אנו מתחילים להבין שאנו לא חוזרים כל כך מהר לעניינים, זה כמו כדור שלג שיוצר אצלנו תסכול. ואז אנו חופרים באינטרנט ולומדים את הבעיה ושואלים חברים , אלה מספרים לך שהם מכירים את המומחה הזה ואת המומחה ההוא, אך אתה עדיין מיישם פתרונות שמצאת עבורך בעצמך. לעיתים הקלה לעיתים כאב, לא מוצאים את הנקודה שבה אפשר לחזור לאימונים, אתה פשוט מבולבל. בשלב הזה אתה הולך לאיש מקצוע, או שעוזר או שלא.

 
 
מניסיוני פציעות שעברתי חלפו להן באמצעות למידה של הבעיה והשמת תרגילים בהתאם, אף פעם (ושלא נזדקק) לא עזר לי איש מקצוע. הרעיון הוא ללמוד את הבעיה, רובן חולפות באמצעות טיפולים קונבנציונליים פשוטים ומנוחה יחסית.
כדי שנוכל להנות מחדוות הריצה כשהיא נטולת מכאובים, יש להקשיב לגוף, כשאנו מבינים כשהפציעה הינה חמורה, יש לעבור כמה שלבים עד לריפוי:

- הכרה בפציעה ואי התעלמות, יציאה משיגרת האימונים לתקופה כזו או אחרת.
- הבנת מקור הפציעה וחיפוש טיפול עבורה, או בעזרת איש מקצוע או באופן עצמאי.
- חזרה הדרגתית לשיגרת האימונים.


 השלב הקשה ביותר הוא הראשון, עברתם אותו והפנמתם, זכיתם בבריאות.

שנדע רק בריאות , אנו לא מעריכים אותה מספיק, עד שהיא מונעת מאיתנו לחייך(ריצה = חיוך).

נתראה בפוסט הבא!
נכתב ע"י שרון וכטל.

 

אין תגובות:

פרסום תגובה