Translate

יום חמישי, 2 בינואר 2014

ביחד או לחוד

הכי כייף זה יחד, אך גם הכי כייף לחוד, לריצה, על תקופותיה, יש משמעויות שונות כשאנו מבצעים אותה לבד, או מבצעים אותה בקבוצה, בתחילת דרכנו, זה בדרך כלל לבד, יוצאים לרוץ כשנוח, למרחק  ובקצב שאנו מכתיבים לעצמנו, בדרך כלל מבצעים את אותו המסלול המוכר שהחלטנו שהוא הטוב בשבילנו, ישנם כאלה שישארו בשלב  הזה (לא שזה רע) כל זמן שהם רצים, החלק האחר ולא משנה מה גרם לזה ירצה לשנות, הרי בשלב שבו אנו כבר בכושר ולא מתנשפים כמו בהתחלה, אנו מחפשים להקשות, להאריך את המסלול ולשנותו, ברוב המקרים נצטרף לחברותה של אצנים, זה השלב של הביחד, בשלב הזה אנו נלמד את רזי הריצה, נתערבב לא מעט, ונבין את עולם הריצה בפן הלא פורמאלי החובבני, נלמד מה מותר ומה אסור, מה אוכלים ומתי, נלמד על תחרויות ואף נתנסה, ובשלב מתקדם נלמד את יכולותינו שלנו ביחס לקבוצה,  היה וזיהינו, שהיכולות שלנו טובות מאשר שאר חברי הקבוצה, יתכנו שני מצבים, האחד, מצב בו אנו מוכנים לוותר על ההתקדמות שלנו ואנו מורידים מעצמנו ומיכולותינו ונשארים עם הקבוצה, אגב, המון אנשים עם פוטנציאל יכולות שלא יסולא בפז, מורידים מעצמם מאחר והם מרגישים שייכים לקבוצה ולהוויי שבה, קשורים היטב לחברים שבה, הרי זה הבית לתחביב שלהם, אז מובן שלקום ולעזוב, זהו מהלך לא פשוט.  במצב האחר, אנו נקשיב לרצון שלנו לטפס ולתת דרור של מאה אחוז ליכולות שאנו מציגים, אנו נציב מטרות ונצא לדרך חדשה, ייתכן שחברנו לקבוצה לא יבינו את רצוננו לקום וללכת מהסיבות שלנו, אך כמו בכל דבר בחיים לפעמים פורסים כנפיים. מאותו רגע אנו לבד, נחושים להצליח לפי כללי המשחק שלנו, יש לנו בסיס טוב, אנו סקרנים , ונעשה הכל בכדי לעמוד ביעדים של עצמנו, נגמר ההוויי עם החברה ונשאר מקום רק לרצינות ושאיפה למטרות, אנו לא רוצים הפרש פוטנציאלים שיעיב עלינו, רוצים לעבוד במלוא קיטור.

בקבוצה נלמד את רזי עולם הריצה

ייתכן שנמצא חברותה ברמה שתואמת את היכולות שלנו באופן מלא או חלקי, כשאנו מתאמנים לבד ולא נקשרים, אנו יכולים להיות כ"אורחים" בקבוצות אחרות, או עם יחידים, זהו יתרון משמעותי, אנו אחראים ומנהלים יחידים ללוחות הזמנים שלנו, כבר מספיק מעורבבים בכדי לשאול ולקבל תשובות מקולגות בעלי ידע, יש לנו בטחון עצמי לצאת לרוץ בכל מקום בכל מצב, לא צריכים "שיחזיקו לנו את היד" כשקר או כשחשוך, רצים בקצב שלנו שהוא בדרך כלל מהיר, כשאנו בקבוצה, אנו מוותרים על האני שבי, המסלול חייב להיות מקובל על כולם, הקצב מוגבל, גם אם באותו יום אני מרגיש כמו פנתר, אתה חייב להתנהג בהתאם לנורמות המקובלות באותה הקבוצה, כשאתה לבד, אתה מנהל את הקבוצה של עצמך, אתה בעצם גורם לעצמך להתחיל לחשוב, בקבוצה חושבים בשבילך בד"כ.

האצן שרץ לבד, יהיה לו מאוד קשה לחזור לקבוצה באופן שוטף, הוא כבר מספיק קנאי לפרטיות שלו ולדרך האימונים שהוא סיגל לעצמו, כמו זאב, לא יכול שיפריעו לו כשהוא רץ בטבע, רוצה פרטיות עם המסלול, להתחבר, מתנער מכל שיחה תוך כדי ריצה בכדי לא לפספס פיסת טבע מהממת, זה רק הוא על כל חושיו במאה אחוז.

 

האצן שרץ לבד, יהיה לו קשה מאוד לחזור לקבוצה


לבד או בחברותה, העיקר שרגלינו לא יעצרו, שכל אחד יעשה את ההחלטות הטובות ביותר עבורו על היתרונות ועל החסרונות, אני אישית, זאב בודד בכל רמ"ח אבריי, והכי טוב לי ככה.

רוצו בכל מאודכם, נתראה בפוסט הבא, אם אהבתם, שתפו, שגם אחרים יהנו.
נכתב ע"י שרון וכטל.

אין תגובות:

פרסום תגובה