Translate

יום ראשון, 12 בינואר 2014

הרכבת של החיים

כל אחד ואחד מאיתנו, נושא עימו יכולת חברתית שונה מבחינת התקופה בה הוא חי, סדר העדיפויות באותו הרגע והאם מתאפשר או לא. למשך כל חיינו אנו מוקפים בני אדם שעל פי עקרונות אינדיבידואלים נוצרים חיבורים על בסיס שונה מהאחד לשני, אנו רוקמים חברויות על סמך אינטרסים שונים ומשונים, שעוזרים לנו לראות את עצמנו ואף לשדרג את הראיה שלנו כלפי מה שאנו רוצים מעצמנו, כמו מראה לחיים , אני קורה לזה "הרכבת של החיים".

"רכבת החיים" של כל אחד מאיתנו דוהרת דרך תוואי חיים אחיד עם שונות בין אחד לשני, אנו מתחילים את דרכנו מינקות ויוצרים קשרים חברתיים מוקדמים, אך באופן יותר משמעותי, אותה הרכבת מתחילה להיות עמוסה יותר ככל שאנו מתבגרים, כל אחד מעלה לרכבת החברתית שלו תחת בחירה, את אלה שהוא  הכי מעריך ומוקיר, את אלה שתורמים בדרך כלשהי להווי החיים  באותה התקופה, יש לשים לב שלאורך כל חיינו, הרכבת נוסעת ועוצרת בתחנות, למה אני מתכוון באומרי תחנות, אנו בני האדם משתנים ומשנים את הסטטוסים החברתיים שלנו מעת לעת, כדרך החיים, משרתים בצבא, מתחתנים, מולידים ילדים וכו', על כל מהלך שכזה אנו משנים באחת את המבנה החברתי שלנו, אלו הן התחנות בהן הרכבת עוצרת, חברים יורדים וחברים עולים, אנו, כל חיינו נכנסים ויוצאים ממסגרות, בתי ספר, צבא, אקדמיה וכו' אלו הן כולן, תחנות של החיים, תחנות לרכבת שלנו, "הרכבת של החיים", הרוב המכריע של החברים שאינם על הרכבת, הם אינם, לא מבחירה, אלא מפני שהרכבת שלנו קטנה מלהכיל את כולם, הרכבת שלנו יכולה להסיע כאלה שהם ברוח התקופה שלנו, בסטטוס שלנו. לעולם ישארו על הרכבת חברי נצח, אתם מכירים?! כאלה שבחרנו לנצור לעד, שנחקקו לנו בתודעה לעולם, לכל אחד יש את החברים מהצבא, החבר מהשכונה, כאלה שלא שוכחים, גם אם מתראים פעם ב....

הנוסעים הם אלה שיחזיקו אותך בעת משבר


כשמסתכלים אחורנית, איננו מבינים מדוע אנו כבר לא בקשר אם כל כל הרבה אנשים טובים, שכן רצינו אותם על הרכבת, אך עולם כמנהגו נוהג, המקומות על הרכבת מוגבלים ליחידים, צריך לבחור בקפידה, קשה מאוד לייצב קשרים כשאנו אנשי משפחה, תשומת הלב שלנו הופכת להיות מוגבלת, אנו יותר מתכנסים לתוך התא המשפחתי, המעגלים היותר רחוקים לצערנו "מוזנחים", הרכבת נעצרת וחברים רבים וטובים נאלצים לפנות את מקומם כאשר לא בטוח שיעלו במקומם.

כל אחד יודע ויכול להעלות אל הרכבת שלו כמות שונה ומשונה, יש כאלה שאינם מתחברים כלל, ויש כאלה שמרובים בחברים כל העת, מה שבטוח שלאורך השנים, כל החברים שביקרו אצלנו ברכבת וירדו,השאירו זיכרון או חותם כזה או אחר, טוב או רע.
אנו משתדלים שתמיד יהיו נוסעים על הרכבת, כמה שיותר, אם אנחנו הקטרים, אז הקרונות הקרובים לנו הם הקרובים לנו, וכך הלאה עד הקרון האחרון בו יושבים "חברנו בספק" שאולי ירדו בתחנה הקרובה.




יש להעלות נוסעים שיעשירו את הנפש


עלינו לשמר את הרכבת שלנו מלאה בכל מצב בכל עת, ההם שם, שיושבים בקרונות יחזיקו אותנו לעת משבר, הם יהיו לנו לקטר, כשלא נוכל לסחוב לעיתים, הם הנוסעים יצחיקו אותנו, יעניינו אותנו ברכילות , ברעיונות ויעשו קולות של שמחה. וחשוב להעלות לרכבת שלנו רק כאלה שיביאו אותנו לידי אושר נפשי ולהבדיל "לזרוק" כאלה שרוצים ברעתנו ומתחזים לחברנו.

אז הינה באה הרכבת בואו חברים לשבת, נתראה בפוסט הבא ואם אהבתם שתפו.
נכתב ע"י שרון וכטל.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה