לעצור את הזמן

כמה פעמים אמרנו  לעצמנו או אפילו בקול "איך שהזמן עובר", אנחנו כולנו יכולים להודות ואפילו להישבע שרק אתמול הלכנו לצבא, התחתנו, נולדו הילדים , גדלו ועזבו את הבית, והופ, אנחנו כבר בני 50,40 וכו' (עד 120).

איך הזמן שלנו עובר כל כך מהר?! מה גורם לכך?! כמובן שאלו הן שאלות יחסיות, אסיר שמרצה מאסר עולם יודה כנראה, שזמנו עובר בעצלתיים,  אך אנו שחיים את קצב החיים המטורף, על כל המשתמע, וממש לא צריך לפרט(כי לא חסר), זמננו פשוט נעלם, עוד קצת ונשתגע, אז בבקשה שמשהו יעצור כבר את הזמן.

זמן שעובר, לעולם לא ישוב עוד!!
 

דעתי היא כזאת שחיינו, הם על ציר מחזורי, שזור באלמנטים שחוזרים על עצמם, בתדירויות שונות בין אדם לאדם, אם נשים לב, ככל שאנו מתבגרים, ההרגשה היא כזו שזמננו חולף מהר יותר, למה?! מכמה סיבות, אנו יותר טרודים בצרות של אחרים, של ילדנו, פחות שמים לב למה שקורה איתנו, ברגע שאנו בקירבת ילדנו, אנו משגיחים עליהם, כשאנו במקום עבודתנו, המודע עסוק בעניינים של העבודה, איננו חושבים כלל על עצמנו, ומדי פעם ככה, מרימים את הראש מעל המים ושואלים "מה עבר עוד שבוע?!" , מוכר נכון, אין זה כך כשאנו בילדותנו עד בגרותנו, אז, קו המחשבה הינו אנוכי לחלוטין, ה"אני" במרכז העניינים, וכך גם בזקנתנו, הרבה יותר זמן פנוי לחשוב על ה"אני".

שיגרה, טוב ורע, השיגרה היא נוחה, בטוחה, ללא מתחים, ללא סימני שאלה, אך השיגרה היא זו ש"תגנוב" לנו את הזמן בצורה השקטה ביותר, את החיים שלנו אני יכול לדמות לנהר גועש, רפיד 5 (עוצמת נהרות מדרגים ברפידים, מ 1 עד 5),  קשה מאוד להוציא אותנו מהשיגרה שלנו, נסו לתלוש משהו מנהר גועש,  כמעט בלתי אפשרי, מגיל 30 עד 45 (על תתפסו אותי במספרים), אפשר לשכוח מאיתנו, אנו יורדים מתחת למכ"ם, אין מוטיבציה לזוז מהבית, רוחות רפאים, אולי בצדק אולי לא, היום יום שלנו, עמוס לעייפה, מסיימים את העבודה, דוך למשמרת שנייה עם הילדים, הם הולכים לשון, אנחנו גמורים, מרימים את הרגליים, אין כח לצאת, לא חדר כושר, אפילו לא בירה עם חברים, רק לרבוץ, וכך עובר לו יום ועוד יום, שכפול בקצב מהיר, מהיר מאוד.

 

צבעו את חייכם בגוונים

בכדי שנוכל לחוש את הזמן ולהאט אותו מבחינת המודע, אנו חייבים לשבור את הרצף, את השיגרה, ככל שנשבור יותר, כך נהיה יותר  מודעים לפרקי הזמן החולפים, חייבים לחלק את השיגרה לחלקים קטנים יותר באמצעות אלמנטים לא שגרתיים.
קשה מאוד לביצוע, אך מרגישים את הרענון מייד אחרי, יש לשנות כמה שאפשר ולהלחם בשיגרה בכל מחיר, תחילה יהיה כמעט בלתי אפשרי להזיז את הגלגלים, אך מיד כשמתחילים זה נעשה קל יותר, אפילו סתם הליכה ברגל בסוף יום היא גיוון מוצלח, אל תתנו לשגרה לנצח, חייבים לצבוע את היום יום בגוונים שונים כדי שנבדיל, אחרת תקופות ארוכות בצבעים אחידים, יעלימו את זמננו, שלעולם לא ישוב עוד, לעולם, זכרו, אי אפשר להחזיר את הזמן לאחור, ופעולות שאנו יכולים לבצע כעת, לא בהכרח שנוכל לעשותם מאוחר יותר.

צבעו את החיים בגוונים, נפגש בפוסט הבא, כמובן שאם אהבתם, אז תנו גם לאחרים, שתפו.
נכתב ע"י שרון וכטל,

איך נמנע דלקת בגיד אכילס

אין מי שרץ ולא מתלונן, התלונן או יתלונן על כאבים באזור גיד אכילס או "עקב אכילס", הגיד החזק בגופנו. הכוחות הפועלים על הגיד הם לפעמים עד פי תשע ממשקל גופנו, נכון שזה עצום?! אם אנו שוקלים 80 ק"ג אז ניתן לדמות זאת לכ 700 ק"ג לכל נחיתה.
אז אם גיד אכילס הוא כל כך חזק, מדוע הוא כל הזמן מכאיב לנו ועושה בעיות?! אז כך, הגיד יכול לשאת את המעמסה, בעיקר כשהכוחות שפועלים עליו הם באופן אנכי, על כל עיוות של הדריכה, נוצרים אי איזונים במאמצים, והכובד למעשה, "נופל" על הגיד בצורה לא שווה, ומכאן עם הזמן בעצם נוצרות דלקות, או נסבלות או משביתות.



הגיד יכול לשאת עומסים רק כאשר הם אנכיים

העידן בו אנו חיים, הוא "עידן שקרי", במובן כזה שמוכרים לנו שקרים, על חשבון היעילות והבריאות שלנו, ולאחר מכן, גורמים לנו להאמין בשקרים הללו(שזה הכי גרוע..),  משקרים אותנו מאחר והנעליים שאנו נועלים, מה שנקרא "נעלי ריצה", למעשה מאטים אותנו, פוצעים אותנו ו"מרוקנים" אותנו כלכלית, אני תמיד בדעה שצריך לצאת מהקופסה ולתת לעצמנו עוד כיוון ראייה עצמית, הרי מבנה כף הרגל שלנו הוא מאוד ייחודי, יחודי למה?! לריצה, נולדנו לרוץ אם לא ידעתם, ראו, גיד אכילס הוא מתנה, לא לכל בעלי החיים יש, רק לכאלה שרצים או צריכים לרוץ, בני האדם, בראשיתם, חייבים היו לרוץ, לברוח, לצוד, אין לנו שיניים של טורפים, או יכולת לחימה פיזית, אך את היכולת לנוע מהר(יחסית)יש, אז על כך נאמר דרשני, הבנו שנולדנו לרוץ, ואם כך, מדוע נעליים?!  כף רגלנו מורכבת מ 26 שרירים, אז למה לגבס ולנוון אותם, זה מה שאנו עושים, מנוונים אותם קליל, כריות כף הרגל שלנו "נולדו" לספוג זעזועים אימתניים , אך במקום זה, אנו משלמים הון כסף על ריפודים, ג'לים, עקבים לריכוך המכה בעת הנחיתה על העקב, ועל זה מוסיפים מדרסים. מי צריך את כל זה?! אנו חייבים להפנים, נעליים, "הורגות" את כף הרגל, למעשה מעוותות לנו את הדריכה, גם בהליכה, ראו איזה פלא, כשנחלוץ את נעלי הריצה ונרוץ כמה עשרות מטרים, האבולוציה תשחק את המשחק בן רגע, כריות כף הרגל ייכנסו לתמונה, לא שכחנו, האינסטינקט חזק מכל.



דריכה על מלוא כף הרגל תוביל לבריאות הגיד ולחיזוקו

אז מה ניתן לעשות?!  מאחר וכולנו, כבר שנים עם כפות רגליים מנוונות, אנו חייבים לחזור אחורנית בהדרגה, מי שסובל מדלקות, תחילה צריך לרפא ואז לפעול בצורה המתקנת, יש בהדרגה לעבור מנעליים עם DROP(עקב) גבוה, בד"כ בין 10-14 מ"מ אל מתחת לזה, כל אחד איך שהוא מרגיש בקצב האינדיבידואלי, ומומלץ לסרוגין בכדי לא ליצור פציעה, אנו נלמד מחדש לדרוך עם כל כף הרגל, נעורר לחיים בצורה בריאה את גיד האכילס שלנו שבבוא היום יוכל ליירט אותנו בקפיציות קדימה ואף לשאת עומסים גבוהים יותר בבטחה, ביום שנרוץ עם DROP של 0 מ"מ ללא מכאובים, אז נדע שאנו מחוברים היטב לאמא אדמה ומכך בעלי סגנון ריצה יעיל ובריא.

נולדנו לרוץ, נתראה בפוסט הבא.
נכתב ע"י שרון וכטל.

פסיכולוגיה של מזון!!

נכון שכולנו או רובנו, תמיד דואגים שהרכב שלנו ייזכה להנות מבנזין 95 אוקטן, תמיד טיפולים בזמן, תמיד משלמים בזמן את הביטוחים ואת הרישיון, תוספים ביוקר, שמנים ביוקר, מוכנים לשלם כל מחיר עבור זה שייקח אותנו בביטחה ממקום למקום.
האם אנו דואגים באותה המידה לגופנו שלנו, שייקח אותנו ממקום למקום בבריאות טובה?! מה אתם חושבים?! מי מאיתנו באמת מבין את רזי החיים, את רזי המזון, את רזי הפעילות הגופנית ואיך כל אלה יכולים לתרום לנו ולהווי החיים?!
מי באמת יודע לקרוא את מפת החיים בצורה הטובה ביותר?! ממש מעטים.

הכל מגיע עם סוכר, מכורים, הרס עצמי של ממש!!

כבר אמרנו, אנו חיים בעולם של שקר. מה, או מי ששולט בנו היום, או יותר נכון כבר מאות שנים, הוא בעל הממון, כאלה שצברו השפעה באמצעות כספם, טייקונים, שבשביל שיוכלו להמשיך ולהרוויח, פילסו להם  בשיטתיות או בכוחניות, את דרכם ל"ברגים" הנכונים, ושם תקעו את יתדם, הם רוצים למכור את תוצרתם בכל מחיר, בכדי שאני ואתה נדע בוודאות שזו הדרך הבריאה והנכונה, להמשך שגרת חיים "בריאה ונבונה". ראו את תעשיית המזון, כמה היא משגשגת, איך אנחנו כולנו מתהדרים במוצרים שאנו אוכלים,  כי הם "בריאים", ולמה בריאים?! כי אמרו לנו, מי אמר לנו?! בפירסומות, כל הזמן שוטפים לנו את המוח בהקשר של מזון עם איכות חיים, משקאות עם נופים, עישון עם מאצ'ואיזם וכו'..... איך שזה עובד, ואנחנו מובלים כצאן לטווח, תחת מעטה שיקרי של מקבלי החלטות , שהם מקושרים היטב זה בזה בקשרים פוליטיים כלכליים. תעשיין רוצה להרוויח, חברת תרופות רוצה להרוויח, וכל זה על חשבון מי, על חשבונך ועל חשבוני, על חשבון בריאותנו,  אנחנו, חולדות מעבדה , מאכילים אותנו ב"זבל" ואחרי שנים כך, "דוחפים" לנו תרופות מכל הסוגים ומכל המינים, סדר היום שלנו, הופך להיות תלוי בלקיחת תרופות, כל תרופה "מאזנת" את כל הרעות שההם, שם למעלה, כפו עלינו לפני שנים,  קולה, ביסלי, במבה, ממתקים, סופגניות, תאכלו פחמימות, אתם חייבים,טגנו עם שמנים מזרעים(קנולה, סויה)  תשתו קולה, זה מרענן, תאכלו הכל עם לחם, לחם קל, לחם עם דגנים, לחם עם עגבניות ולחם עם אלוהים יודע עוד עם מה!!! כל זה במשך שנים ארוכות, הרס שיטתי של כל חלקה טובה בגופנו, זה מחליש את המערכת החיסונית, משאיר לנו בעורקים שכבה יפה של פלאק(אבן) וסותם לנו אותם. מה איננו רואים  מה קורה כאן?! כולנו עיוורים?! למה כולנו לוקחים תרופות מגיל צעיר כל כך (כן,50 זה צעיר), למה כולנו עם שומן עודף, למה כולנו סובלים מחולשות, מיגרנות, לחצים , מאות תחלואות, איך זה שמ 1970, כשהכריזו על פירמידת המזון, כפי שאנו מכירים אותה היום,  אנשים נעשו יותר חולים, יותר שמנים על כל המשתמע, האם אנו חיים בהשלמה שכך זה צריך להיות. האם אנו באמת מבינים את בדיקות הדם שאנו מבצעים?! האם משהו באמת עצר לבדוק אם הוא באמת צריך תרופות נגד כולסטרול, או שזה פשוט דרכו של עולם, מסלול החיים, האם משהו עצר לבדוק אם באמת צריך תרופות נגד סוכר או שבאמצעות שינוי תזונתי אפשר לפתור בעיות, כל אחד מאיתנו בטוח שדרכו היא הטובה ביותר, למה איננו מסתכלים על עצמנו בעין בוחנת כשאנו משמינים, מחווירים מתעייפים, למה איננו שואלים את השאלות הנכונות, איפה הסקרנות לגבי גופנו שלנו כמו הסקרנות לרכבנו(זוכרים בהתחלה), אנחנו נכנעים למסלול החיים כפי שבעליי אינטרסים רוצים שהם ייראו,  לא עוד!!!

משכנעים אותנו ששומן רווי זה רע, אך ראו מה קרה!!!

אנו חייבים להתחיל להבין מה אנו מכניסים לגוף שלנו, מה הכי טוב לו. איפה הסקרנות שלנו כשמדובר בבריאותנו?! אנו מבינים הכי גדולים בהכל, מומחים בכדורגל, כדורסל, יכולים להעביר שעות על אינפורמציות ותכנים על המון נושאים, אך רובנו לא מכירים ולו במעט איך עובד גופנו, אנו כל כל סומכים על "מסלול החיים" שייקח אותנו בביטחה לזיקנה טובה , הרי תוחלת החיים עלתה, כן, המדע כפי שהוא מייצר מזונות מהונדסים, כך הוא גם מייצר תרופות ועזרים שמעלים את אותה התוחלת, וזה שאנו מגיעים לגיל 100, זה לא אומר שאנו בהכרח רוצים להגיע לשם כשאנו מקרטעים בבריאות לקויה מגיל 50. מתי נפסיק להיות כל כך תמימים?!  משקרים אותנו, בואו נצא מהקיבעון ,בואו ונבין מה הכי טוב לגופנו כפי שהוא באמת,  מה איננו מבינים שכל מזון מתועש פוגע בבריאותנו, איננו מבינים שמשקאות מתוקים הם אם כל רע, מה לגופנו ולסוכר?! אתם מכירים איזשהו בעל חיים שצורך סוכר או מייצבים או משפרי טעם?? ודאי שלא, רק אנחנו בני האדם, בשם הכסף, פוגעים ומלקים את גופנו עשרות בשנים, עד שאינו יכול עוד ואז הוא בא איתנו בחשבון, התקפי לב, שבץ ועוד שלא נדע, כמה גופנו יכול לשאת?! מה אנו חושבים לעצמנו?! שנכה והוא לא יחזיר, יחזיר גם יחזיר, בתי החולים מפוצצים בכאלה שהכו את גופם במזונות, ומשקאות  שהוכנו מתערובות כימיות,  צבעוניות מלאות בסוכרים, הממכרים את הנפש עד הרג עצמי. הידעתם!!! הגוף שלנו הופך להיות דלקתי בעת שאנו אוכלים מזונות מסוימים, מעובדים בעיקר, ומשם  צצות להן מחלות המאה, משהו אמר לכם את זה פעם?! בטח שלא, האם כתוב על מוצרים "מוצר זה עלול לזרז את הדלקתיות בגופך", מצחיק, חסר שיהיה רשום, משהו חייב להרוויח.

מאידך, גופנו באותה המידה יודה לנו בבריאות טובה אם נדע לאכול מזונות בריאים, לא מעובדים,  אריכות ימים, צלילות, חוסן, כל אלה יביאו אותנו לחייך משך היום, איך אומרים חכמים, 'נפש בריאה, בגוף בריא', זה הכי נכון בעולם.

היו סקרנים לגופכם!! כדי שנפגש בפוסט הבא, וכמובן שאם אהבתם, תנו גם לאחרים, שתפו.
נכתב ע"י שרון וכטל.

פעילות בחורף, לא מה שחשבתם!!

איך זה שטיפה מתקרר ואנחנו מתחילים להתבלבל, המון סימני שאלה באויר, מה ללבוש? איזה מסלול? מהו כיוון הרוח?
אין ספק שאנחנו הישראלים, הפכנו פלאים,להרבה יותר ספורטיביים בעשור האחרון, אנו מתהדרים במיטב המלבושים הצבעוניים, רוצים להיראות בשיא הספורטיביות, ניתן לראות זאת בחדרי הכושר וברחוב הסואן מי שרץ ומי שהולך, זה קורה כל השנה ,למעט בחודשי החורף, עם הגשם הראשון, כל בגדי הזרחן עולים קומה בארון, נעלי המותג, יאופסנו עמוק לשנת חורף ואנחנו ניכנס לתרדמת ארוכה, עד בוא האביב.
מדוע מזג האויר מרתיע כל כך?! מי שמתחרה, יודע היטב,  זה הזמן שלנו, עונת התחרויות באופק, יש מטרה, יש תכנית, יוצאים לדרך, גם אצנים מיומנים נתקלים לא פעם בסימני שאלה של מזג אויר, לכל אחד יש את הקווים האדומים, האחד לא יוצא ברוח, השני לא בגשם וכו'....., אך בסופו של דבר האימון יבוצע.
תפאורת החורף, למי שמסתכל מהחלון, היא לא מזמינה, שמיים אפורים, רוחות, המשוואה היא חד משמעית, התכרבלות. לכאלה שהחלו לראשונה להתאמן בקיץ, המעבר לאימוני חורף הוא אינו פשוט, כל חיינו אנו מתגוננים מן הגשם כמו מצרעת, כאילו אנו עשויים מסוכר, נשמרים מכל משב רוח ונמנעים מחשיפה ל "נזקי הקור", על כן, יש תחילה להפנים ולהבין, שחשיפה למזג האויר בחורף, היא אינה הרסנית ואף לא מתקרבת לכך(כמובן אם מקפידים על....), שנית, ובאופן מושכל, יש ללמוד כיצד להתנהל ולהתנהג בחורף מבחינת לבוש ומבחינת שתיה ומזון,  אין ספק שלחורף תורת לחימה משלו, המערכת החיסונית שלנו רגישה יותר, ועל כן אנו נדרשים להעשיר את המזון שלנו במקומות הנכונים, במיוחד לכאלה שרצים חצאי מרתון וצפונה.

אם לרוץ על הליכון, אז לא לרוץ בכלל

כל מי שמתאמן בחורף, יסכים, שאלו האימונים הטובים ביותר מכל הבחינות, אין ספק שקר בתחילת האימון, אך ככל שהאימון מתמשך, אנו מתחילים להנות מהנוחות הפנימית והסביבתית, חום הגוף עולה, לשרירים מוזרם דם,  הגמישות עולה, הצעד ניפתח, ואנו נעשים יותר ערניים לסביבה הפורחת,  אנו יכולים לרוץ קילומטרים ארוכים ולא להתעייף, הקור משמר אותנו "רעננים" ולא עייפים, אנו פתאום הופכים להיות חסינים לכל מזג אויר, ההרגשה היא נהדרת, באותו הרגע, אנחנו לא מצליחים להבין, מדוע אנו לבד ברחוב?! מדוע רק לנו ה "אומץ" לבצע פעילות בחוץ, אם אחרי כמה דקות אימון, בכלל לא קר, הגוף שלנו למעשה במהלך האימון הופך ל"תנור חום", אנו פולטים חום, ובעקבות זאת, אנו מוגנים מפני הסביבה הקרה, אך היה ונרטבנו, האפקט הוא הפוך, אנו סופגים קור, ופה אנו בבעיה, לכן באימון גשום יש להיערך עם מעיל גשם מאוורר.

15 דק' לכל היותר, עד להרגשת החמימות, זה מה שעוצר המון ספורטאים, או כאלה שחושבים שהם כאלה, מלצאת ולהנות, בפרוש להנות, מחודשים פוריים של פעילות ספורטיבית בחודשים האופטימליים ביותר בשנה,  הימים הגשומים הם לא רבים בעונת החורף, לכן, כאלה שעשויים מסוכר,  יכולים עדיין להנות מימים ארוכים ורבים ללא גשם (אינני מזלזל, ההיפך, מתוך צער אני כותב), לאחר 15 דק' בלבד של ריצה, אולי בהליכה החימום הוא ארוך יותר(תלוי בכושר של אותו הבן אדם), יתבצע ניתוק מן הקור ותחל הנעה נטו מקרירות וטבע בשיאו,  כמובן שרוחות חזקות שהן אימת הרצים, עלולות לטרפד באחת את ההנעה, הרוחות ייבלמו אותנו, יטלטלו אותנו ואף יגבירו את רמת הקור בכמה מונים, לכן בימים של רוחות חזקות, יש לתכנן מסלול בשטח עירוני , בכדי ליצור הגנות מן הרוחות, הכי גרוע בימים כאלה הוא לרוץ על חוף הים, שם כיווני הרוחות הוא לא חד משמעי ואם אנו טיפה מזיעים ורטובים, הרוחות עלולות להשבית אותנו קליל.
כבר אמרתי, מבחינתי, אם זה לרוץ בחדר כושר על הליכון, אז זה לחדול, הידעתם!!!  מקומות סגורים גדושים יותר ברדיקלים חופשיים שעושים לנו לא טוב בעיקר בכל נושא ההזדקנות, להבדיל אלפי הבדלות, בחוץ ובטבע בפרט, שם יש אספקה די גדולה של יונים שליליים, שהם למעשה ההיפך הגמור, כולנו מכירים את הרגשת הריחוף בעת שהותנו על חוף הים או בטבע למשך כמה ימים, אז זה זה, יונים שליליים, עוד סיבה ככה למה לצאת אל הטבע.

 

בימים של רוחות, לתכנן מסלול עירוני, עם "מיגונים"

 

אין ספק שהביצועים הטובים ביותר הם בחורף, מימוש הפוטנציאל בחורף הוא בשיאו, ועם הביצועים גם ההרגשה שלנו היא טובה יותר, אנחנו נהנים לראות את פרות עמלנו, והאמת היא שבשלב מסוים אנו יוצאים לאימונים עם חיוך, גם כשקר, גופנו כבר התרגל לאימונים ואין לנו כבר את החשש הזה שניכר בנו בהתחלה.


אז קדימה, אין ממה לחשוש, נפגש בפוסט הבא, וכמובן שאם אהבתם, תנו גם לאחרים, שתפו.
ניכתב ע"י שרון וכטל.

לימוד שחייה, איך תעשה זאת בעצמך

רובנו יודעים לשחות רק  ממקום של "רביצה", נכנסים לים או לבריכה להתענג במים הקרים או החמים בחברותה משפחתית או חברית, רובנו לא ניקח את השחייה למקום מקצועי יותר ולא משנה כרגע מהן הסיבות, על אף העובדה שלשחייה כפי שנראה ,הרבה יותר מכל ספורט אחר, ייתרונות בריאותיים.

אני "זכיתי להיחשף" לעולם השחייה, כשביקשתי לגוון בתקופה כשלא היו תחרויות ריצה, יוני-אוגוסט (מבחינתי), ראיתי בשחייה כבבריחה ממאמצים של גרביטציה, גופנו לאורך זמן מפתח עייפות פיזית ונפשית כשאנו מתמידים במאמצים קיצוניים לאורך זמן על קבוצת שרירים אחת, הבריחה המוכרת והמקובלת היא בצורת טריאתלון ובטריאתלון כמו שבטריאתלון אנו נדרשים לשחות,  תתכן שחייה לאורך 750 מ' במקצה הספרינט, עד למקצה ה"איש ברזל" באורך 3.8 ק"מ.
איך עושים זאת ?!יפה שאלתם, על פניו, צריך להיכנס למים, וכשלב שני להתחיל לשחות עד האופק, למראית עין, השחייה היא קלה, פשוטה ובסיסית, אך בפועל, גם בן אדם מאומן  בסיבולת לב ריאה, ימצא את עצמו כנראה אחרי שתי בריכות ,עייף משהו, נכון, מצד אחד אנו צפים במידה מסוימת, אך נדרשים להתקדם ולנשום באותה הפעולה, פה מתחילה הבעיה.

בכדי שנוכל להתחיל לשחות עלינו להצטייד באביזרים בסיסיים, בגד ים כמובן, משקפת שחייה, ומומלץ כובע ים ואטמי אוזניים, ניתן להיעזר בסנפירים (אני ויתרתי), הדרך הטובה ביותר והמומלצת היא להצטרף לקבוצת שחייה עם מאמן בקאנטרי הקרוב ושם להיבנות בשלבים ובהדרגה עד למרחק הרצוי ועד לשלב הקניית תצורת השחייה הבסיסית.
אך אפשר גם אחרת......(כך אני עשיתי), בעידן טכנולוגי זה, ניתן בקלות ובפשטות ללמוד את תאוריית השחייה, גם ממאמרים ובעיקר מסרטונים דרך האינטרנט,  במקביל עלינו למצוא מקום ליישום בצורת בריכה , רצוי אולימפית. יש תחילה להבין שהתנהלות במים היא שונה מפעילות שהיא לא, אם לומר זאת ישירות "משעמם", אז לפני שקונים בגד ים של 'ספידו'  או מה שלא יהיה, ולפני שעושים מנוי בקאנטרי מפואר ורצים לספר לחברה שאוטוטו אנו נרשמים לצליחת הכנרת, יש להפנים ששחייה היא יותר איטית, יותר מונוטונית, בשביל לעשות זאת לבד צריכים עיצבי ברזל,אך כשאנו בעיניינים, כבר אז הכל נעשה יותר כייפי ומאתגר.
קיימות היום כמה שיטות ללימוד שחייה, כדוגמת שיטת WEST שאני אימצתי (מלמדים "בעולם המים" עם אורי סלע), למעשה, כולן יביאו אותנו לאותו אופן שחייה, רק בדרכים שונות. שחיית החתירה היא המקובלת, מאחר והיא המהירה ביותר. השיטות מומחשות  בצורה מעולה באתרים ומלוות בהסבר תוך כדי הצגת הסירטונים. לשיטת WEST עשרה שלבים, השלבים הראשונים הם פשוטים לכאורה אך בפועל הכי בעייתיים, אני אסביר, איננו רגילים להתנהל במים,  שילוב של אלמנטים שדורשים מאיתנו לעצור את הנשימה, הם "מלחיצים", לוקחת תקופה של כמה אימונים עד שאנחנו מתחילים להרגיש, לא התקדמות אלה התרגלות, הופך להיות לנו יותר "טבעי" אחרי תקופה, ועם זאת אנו מרגישים יותר משוחררים ללמוד ולשלב אלמנטים חדשים, ואף אנו מתקדמים יותר מהר,  חייבים להגיע עם מוטיבציה ולא לספור את הדקות, ההתחלה היא הכי חשובה, דגש על התנועות והנשימה. מה שנלמד בהתחלה ילווה אותנו כל הדרך ועל זה תיבנה היכולת שלנו, נהיה מדויקים יותר ועקב כך נחסוך באנרגיה דרושה.

עם תום לימוד כלל השלבים, למעשה אנו כמו דגים במים, נושמים, מתקדמים ומרגישים בנוח, כעת אנו נדרשים לעמוד בנפחי שחייה על פי הנדרש מכל אינדיבידואל. ניתן כעת לשלב תרגילי איכות , לשיפור היכולת האנאירובית וכמובן תרגילי סגנון לשיפור העבירות במים, אין שני שחיינים ששוחים אותו הדבר, לכל שחיין תנועתיות שונה, תזמון נשימה כל 2 או 3 תנועות, מה שיעשה טוב יותר ונוח לאותו השחיין.
בשלב מתקדם יותר, רצוי לצאת אל הים הגדול, הים הפתוח שונה במיזגו מאשר הבריכה הסגורה, כאן אנו נתונים למצבי רוח משתנים יותר, הגלים, לא משנה גובהם, מתנפצים כלפינו ומקשים עלינו לנשום סדיר,  יש לסגל את הגוף למצבים המשתנים כמו כיוון הגלים, זרמים מכיוונים שונים. לעולם לצאת מלווים בלפחות שחיין אחד נוסף, השחייה בעומק הים לא פעם מציפה חרדה שלא קל להתמודד מולה,  ומשתקת אחוז ניכר של היכולת, במיוחד כשהים טיפה סוער, לכן, את דריסת הרגל הראשונה יש לבצע בים "שקט", בכדי שנצא עם טעם של עוד.

 

השחייה היא כמו ריקוד מחזורי במים, לי, היא עושה פלאים,  בכדי שנתקדם בשחייה, אנו מפעילים המון שרירים במינימום עומס על מערכות הגוף, נפלא, כשלומדים לשחות למרחקים, זה כמו תרפיה לנפש, קל מאוד להתמכר ולהתמיד, גם כשאנו כבר לא שוחים לשם מטרה או תחרות.

נפגש על החוף,  להתראות בפוסט הבא!!
נכתב ע"י שרון וכטל.