כמה פעמים אמרנו לעצמנו או אפילו בקול "איך שהזמן עובר", אנחנו כולנו יכולים להודות ואפילו להישבע שרק אתמול הלכנו לצבא, התחתנו, נולדו הילדים , גדלו ועזבו את הבית, והופ, אנחנו כבר בני 50,40 וכו' (עד 120).
איך הזמן שלנו עובר כל כך מהר?! מה גורם לכך?! כמובן שאלו הן שאלות יחסיות, אסיר שמרצה מאסר עולם יודה כנראה, שזמנו עובר בעצלתיים, אך אנו שחיים את קצב החיים המטורף, על כל המשתמע, וממש לא צריך לפרט(כי לא חסר), זמננו פשוט נעלם, עוד קצת ונשתגע, אז בבקשה שמשהו יעצור כבר את הזמן.
דעתי היא כזאת שחיינו, הם על ציר מחזורי, שזור באלמנטים שחוזרים על עצמם, בתדירויות שונות בין אדם לאדם, אם נשים לב, ככל שאנו מתבגרים, ההרגשה היא כזו שזמננו חולף מהר יותר, למה?! מכמה סיבות, אנו יותר טרודים בצרות של אחרים, של ילדנו, פחות שמים לב למה שקורה איתנו, ברגע שאנו בקירבת ילדנו, אנו משגיחים עליהם, כשאנו במקום עבודתנו, המודע עסוק בעניינים של העבודה, איננו חושבים כלל על עצמנו, ומדי פעם ככה, מרימים את הראש מעל המים ושואלים "מה עבר עוד שבוע?!" , מוכר נכון, אין זה כך כשאנו בילדותנו עד בגרותנו, אז, קו המחשבה הינו אנוכי לחלוטין, ה"אני" במרכז העניינים, וכך גם בזקנתנו, הרבה יותר זמן פנוי לחשוב על ה"אני".
שיגרה, טוב ורע, השיגרה היא נוחה, בטוחה, ללא מתחים, ללא סימני שאלה, אך השיגרה היא זו ש"תגנוב" לנו את הזמן בצורה השקטה ביותר, את החיים שלנו אני יכול לדמות לנהר גועש, רפיד 5 (עוצמת נהרות מדרגים ברפידים, מ 1 עד 5), קשה מאוד להוציא אותנו מהשיגרה שלנו, נסו לתלוש משהו מנהר גועש, כמעט בלתי אפשרי, מגיל 30 עד 45 (על תתפסו אותי במספרים), אפשר לשכוח מאיתנו, אנו יורדים מתחת למכ"ם, אין מוטיבציה לזוז מהבית, רוחות רפאים, אולי בצדק אולי לא, היום יום שלנו, עמוס לעייפה, מסיימים את העבודה, דוך למשמרת שנייה עם הילדים, הם הולכים לשון, אנחנו גמורים, מרימים את הרגליים, אין כח לצאת, לא חדר כושר, אפילו לא בירה עם חברים, רק לרבוץ, וכך עובר לו יום ועוד יום, שכפול בקצב מהיר, מהיר מאוד.
בכדי שנוכל לחוש את הזמן ולהאט אותו מבחינת המודע, אנו חייבים לשבור את הרצף, את השיגרה, ככל שנשבור יותר, כך נהיה יותר מודעים לפרקי הזמן החולפים, חייבים לחלק את השיגרה לחלקים קטנים יותר באמצעות אלמנטים לא שגרתיים.
קשה מאוד לביצוע, אך מרגישים את הרענון מייד אחרי, יש לשנות כמה שאפשר ולהלחם בשיגרה בכל מחיר, תחילה יהיה כמעט בלתי אפשרי להזיז את הגלגלים, אך מיד כשמתחילים זה נעשה קל יותר, אפילו סתם הליכה ברגל בסוף יום היא גיוון מוצלח, אל תתנו לשגרה לנצח, חייבים לצבוע את היום יום בגוונים שונים כדי שנבדיל, אחרת תקופות ארוכות בצבעים אחידים, יעלימו את זמננו, שלעולם לא ישוב עוד, לעולם, זכרו, אי אפשר להחזיר את הזמן לאחור, ופעולות שאנו יכולים לבצע כעת, לא בהכרח שנוכל לעשותם מאוחר יותר.
צבעו את החיים בגוונים, נפגש בפוסט הבא, כמובן שאם אהבתם, אז תנו גם לאחרים, שתפו.
נכתב ע"י שרון וכטל,
איך הזמן שלנו עובר כל כך מהר?! מה גורם לכך?! כמובן שאלו הן שאלות יחסיות, אסיר שמרצה מאסר עולם יודה כנראה, שזמנו עובר בעצלתיים, אך אנו שחיים את קצב החיים המטורף, על כל המשתמע, וממש לא צריך לפרט(כי לא חסר), זמננו פשוט נעלם, עוד קצת ונשתגע, אז בבקשה שמשהו יעצור כבר את הזמן.
 |
| זמן שעובר, לעולם לא ישוב עוד!! |
דעתי היא כזאת שחיינו, הם על ציר מחזורי, שזור באלמנטים שחוזרים על עצמם, בתדירויות שונות בין אדם לאדם, אם נשים לב, ככל שאנו מתבגרים, ההרגשה היא כזו שזמננו חולף מהר יותר, למה?! מכמה סיבות, אנו יותר טרודים בצרות של אחרים, של ילדנו, פחות שמים לב למה שקורה איתנו, ברגע שאנו בקירבת ילדנו, אנו משגיחים עליהם, כשאנו במקום עבודתנו, המודע עסוק בעניינים של העבודה, איננו חושבים כלל על עצמנו, ומדי פעם ככה, מרימים את הראש מעל המים ושואלים "מה עבר עוד שבוע?!" , מוכר נכון, אין זה כך כשאנו בילדותנו עד בגרותנו, אז, קו המחשבה הינו אנוכי לחלוטין, ה"אני" במרכז העניינים, וכך גם בזקנתנו, הרבה יותר זמן פנוי לחשוב על ה"אני".
שיגרה, טוב ורע, השיגרה היא נוחה, בטוחה, ללא מתחים, ללא סימני שאלה, אך השיגרה היא זו ש"תגנוב" לנו את הזמן בצורה השקטה ביותר, את החיים שלנו אני יכול לדמות לנהר גועש, רפיד 5 (עוצמת נהרות מדרגים ברפידים, מ 1 עד 5), קשה מאוד להוציא אותנו מהשיגרה שלנו, נסו לתלוש משהו מנהר גועש, כמעט בלתי אפשרי, מגיל 30 עד 45 (על תתפסו אותי במספרים), אפשר לשכוח מאיתנו, אנו יורדים מתחת למכ"ם, אין מוטיבציה לזוז מהבית, רוחות רפאים, אולי בצדק אולי לא, היום יום שלנו, עמוס לעייפה, מסיימים את העבודה, דוך למשמרת שנייה עם הילדים, הם הולכים לשון, אנחנו גמורים, מרימים את הרגליים, אין כח לצאת, לא חדר כושר, אפילו לא בירה עם חברים, רק לרבוץ, וכך עובר לו יום ועוד יום, שכפול בקצב מהיר, מהיר מאוד.
 |
| צבעו את חייכם בגוונים |
בכדי שנוכל לחוש את הזמן ולהאט אותו מבחינת המודע, אנו חייבים לשבור את הרצף, את השיגרה, ככל שנשבור יותר, כך נהיה יותר מודעים לפרקי הזמן החולפים, חייבים לחלק את השיגרה לחלקים קטנים יותר באמצעות אלמנטים לא שגרתיים.
קשה מאוד לביצוע, אך מרגישים את הרענון מייד אחרי, יש לשנות כמה שאפשר ולהלחם בשיגרה בכל מחיר, תחילה יהיה כמעט בלתי אפשרי להזיז את הגלגלים, אך מיד כשמתחילים זה נעשה קל יותר, אפילו סתם הליכה ברגל בסוף יום היא גיוון מוצלח, אל תתנו לשגרה לנצח, חייבים לצבוע את היום יום בגוונים שונים כדי שנבדיל, אחרת תקופות ארוכות בצבעים אחידים, יעלימו את זמננו, שלעולם לא ישוב עוד, לעולם, זכרו, אי אפשר להחזיר את הזמן לאחור, ופעולות שאנו יכולים לבצע כעת, לא בהכרח שנוכל לעשותם מאוחר יותר.
צבעו את החיים בגוונים, נפגש בפוסט הבא, כמובן שאם אהבתם, אז תנו גם לאחרים, שתפו.
נכתב ע"י שרון וכטל,
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה