Translate

יום שלישי, 19 בנובמבר 2013

מעוניינים בזוגיות טובה? גנבו את השעות!


                      " אנו מחוייבים לאימון זוגי ולמשפחתיות טובה לפני שאנו מתחייבים לאימונים שלנו עצמנו "

העידן שאנו חיים בו לא דומה כלל לעידן בו חיו הורינו, בתקופה ההיא אני זוכר את האמהות שלנו עומדות על החלון ומצפות בכיליון לשובנו מהבית-ספר, או בגיל צעיר יותר אני זוכר אותן מלוות מהגן כאשר הסירים על הגז וניחוחות המטבח בכל הבית, אין זה כך היום, יוקר המחיה אינו מאפשר עוד,  בעבר רק הגברים יצאו לעבוד (באמת גברים) והאמהות נשארו למטלות הבית ולגידול הילדים, היום שני בני הזוג נדרשים לצאת את הבית ולהביא פרנסה, הכל השתבש, עוד מתקופת האדם הקדמון, אב הבית היה משכים קום ויוצא לצוד(ב 5 קם צייד.....), ומתי שהיה חוזר, היה חוזר, שם את שללו, הכל או כלום, מקלחת, תגלחת, נשנוש, לשון וחוזר חלילה, לא התעסקות עם הבית או עם הילדים, "צייד" וזהו! מה קורה בימנו אנו, כל ההתהוות האבולוציונית השתבשה קליל, הגבר והאישה יוצאים לעבוד, ומטלות הבית נחלקות בין הגבר לאישה, פתאום אנו הגברים נדרשים לכיור, נדרשים לכביסה ונדרשים למגב, איזה ברוך, חיתולים, בכי ילדים, העצבים שלנו עוברים שיעור במתיחות, לא קל, דעתי היא שעקב כך גם ריבוי מקרי הגירושין, לא כל הגברים מוכנים "לרדת נמוך" ולהתכנס למטלות הבית ,כי לא לזה הם נולדו, אני כותב הם כי אני לא כזה :-) .

היממה של כולם התקצרה, לכולנו אין זמן, לחוצים, מגיעים הביתה מיום עבודה לעוד משמרת עם הילדים, ולמי שילדיו התבגרו אז בטח יש נכדים לטפל בהם ולמי שגם את זה אין, אז הבן זוג רוצה אותו לידו כל ערב מגעגוע, קשה למצוא זמן פנוי ואולי גם אין מוטיבציה או כוח.





עכשיו דמו לעצמכם משך אימונים לתחרות מרתון שאורכת חצי שנה,  מי שעבר בטח יודע את המשמעויות הנדרשות מכך, את ההיעדרויות היומיומיות משך השבוע ובפרט בסופי השבוע, את העייפות המצטברת ששיאה אחרי אימון הנפח השבועי בשבת שלאחריו, אין עם מי לדבר, את התזונה המתבקשת הייחודית לתקופה, את כל זה צריכה המשפחה לשאת על כתפיה.
 זוכרים קודם?! אין זמן = אימונים למרתון, לא טוב!! אנחנו למעשה "גונבים" זמן מאוד יקר שאין לנו עבור עצמנו נטו וזה אם הזמן, מתחיל להיות מורגש באטמוספרה הביתית על אף האולי תמיכה, אני חייב להכניס כאן את ההיבט הכלכלי, היום כל הובי (תחביב) טומן בחובו הוצאות שעלולות להפוך ללא שפויות, מתחביב הריצה, שהוא הזול למדי ועד לחלומנו להיות "אנשי ברזל", שאם אינך "רוטשילד"  אז תסתפק באופני BMX של הילד,  הרי אנו חייבים להיות אחד מהחבר'ה, ואם ההוא קנה אופניים יקרות, אז איך אני לא! כולנו אוהבים להיות חלק מקבוצה ואף ליישר קו עימה שאם לא כן אז ה"רמה" שלי היא נמוכה משל האחרים, באופן אישי, את ה SPRINT הראשון שלי רכבתי על אופניים בנות 8 ,בעלות של 1500 ש"ח, חושבים שלא דהרתי, ועוד איך, נהנתי ואני עוד אהנה מרכיבה עליהם עד שארצה אחרת, או עד שיתפרקו, הראשון מבינהם,  תחילה חשוב שנהיה חזקים ומהירים די ברגליים ורק אחר כך נעלה ונשדרג את איכויות האופניים (זו דעתי) , חלילה שנרוץ עם נעליים שהם לא מותג, איך שיסתכלו עלינו, ממש בושה, אם אינני נועל סאקוני/אסיקס/מיזונו (ויסלחו לי האחרים)  אינני קיים, אז הנה עוד 700 ש"ח ירדו לנו ,וחשוב מאוד!! להחליף כל 800 ק"מ (הזוי), עכשיו צריכים מדרסים , כי הנעל היקרה שרכשנו, היא לא בדיוק עושה עימנו חסד, צריכים "דריכה יציבה", אחרת  תיפול עלינו אימת הרצים, דורבן /  עקב אכילס / ITB ועוד מיני רעות, לא ידעתם נכון?! יש טרנד בשנים האחרונות, מייצרים מדרסים עם חומרים שבהם משתמשת נאס"א, וואווו, מרשים, נאס"א, אז תשלם עוד 3000 ש"ח, שיא הטכנולוגיה, אז מה היה לנו?!  ג'לים, ריפודים, נאס"א, מי שישמע אנחנו רצים  על גחלים, מרפדים את כף הרגל שלנו באלפי שקלים שחלילה לא יהיו לנו עור קשה בכף הרגל :-), אז אחרי שאבזרנו את עצמנו במיטב האקססוריז, נרשמים לתחרויות, בשנים האחרונות  מספר התחרויות זינק במאות אחוזים, מקצים מכל הסוגים, ריצת לילה, ריצה מדברית, לילה לבן, "איש ברזל", חצי, מיני מדן ועד אילת, והמחירים בשמיים, אנחנו נרשמים לכמה שיותר, מכורים, הלא אתם מבינים, זה הכל עולה כסף והרבה, ומה לעשות אנחנו אוהבים לשלם, הסכומים הללו מנוקים מהקופה המשפחתית ויוצרת גרעון, לפעמים לא קטן על חשבון המשפחה, כי אמרנו, חייבים ליישר קו עם הקבוצה ולא לכולם יש, אז אנחנו נעדרים מהבית ובנוסף אנו מוציאים לא מעט כסף עבור כך.





אימון זוגי ומשפחתיות טובה עבור כולנו הספורטאים, צריכה לבוא ממקום של חשיבה לטווח ארוך, אנחנו הרי כולנו חיים את הרגע, נהנתנים, זה הכי כייף כך, "לא יודעים מה יהיה מחר", אז לא!! בואו נעצור הכל ונעשה את החושבים שהוא לא רק בשביל הטובה האישית שלנו, בכדי שכל מה שנכתב עליו מעלה יבוא בקנה אחד עם הטובה היחסית של המשפחה, עלינו להבין כמה דברים בסיסיים (לדעתי), יש המון דרכים לחסוך כלכלית בעשרות אחוזים וכך להקל את הוצאות המשפחה עם "הטירוף" שלנו, אפשר להשתדרג בהדרגה, קונים אופניי טריאתלון, לא להתבייש, אפשר יד שנייה, אופניים ברמות עולמיות נמכרות היום בחנויות כיד שנייה  במצב מעולה, יש רוכבים שחיים את הרגע ומחליפים אופניים יותר מהר מאשר הם מחליפים גרביים, ביגוד והנעלה זול יותר בד"כ להזמין מחו"ל, שלא לדבר על ריצה יחפה או מינימליסטית שהיא הבריאה יותר (לדעתי) והזולה ביותר, חייבים להפנים שזה שהבן זוג שלנו לא "מקטר",זה לא אומר שלא מצטבר אצלו משהו, לפעמים אנו מותחים לא בכוונה את החבל יותר מידי והיחסים מתערערים ופה אנחנו בבעיה, פגענו באיזה קו דמיוני שעלול לעלות לנו במתיחות תמידית  שאם לא עצרנו שם, עלולים להחליק למדרון תלול, מסוכן, על מנת שלא ניפול במדרון התלול, וכדי שלא יכאב לנו, חייבים כפי שאמרנו לקצץ בהוצאות, חייבים,  ההנאה שאנו מכירים תישמר, אני מבטיח, ועוד דבר, חלמתם אי פעם להיות "גנבים" ?! בסופי שבוע אני כזה באופן קבוע, קם שישי שבת ,כשעוד חושך בחוץ (התרנגולות עוד ישנות), על קצות האצבעות, מתארגן וחומק מהבית חרש, חרש, יודעים למה?! אני רוצה להיות שם כשהן תתעוררנה, האישה והבנות (אצלי זה אישה ובנות), שהן יבינו שטרחתי והשכמתי מוקדם עבור זה שחשוב לי להיות חלק מהתא הזה עד הסוף, שאישתי תדע שאני מחויב ל"אימון הזוגי".



אנחנו חייבים להיות "גנבים" תרתי משמע,  לדעת לגנוב את זמני האימונים באופן שלא ייפגע בזמן האיכות  ובאופן שלא ירגישו, לחמוק, זה בדרך כלל ל נ ו  לא נוח, אבל זו ההקרבה שלנו בעצם, גונבים שעה בערב, גונבים שעה אחה"צ , מילת מפתח "לגנוב",  זה נכון כשאנחנו לא חלק מקבוצה ריצה מאורגנת ,שם השעות מובנות , אך מי ששואף לשקט סביבתי חייב להיות סוליסט, זאב בודד, אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה, אנו "הזאבים הבודדים", מכירים שעות מוקדמות, מכירים טמפרטורות קיצוניות, רוחות, כי אנו "גונבים" את  את הזמן ולא משנה מה קורה בחוץ.
אסור שנשכח, המשפחה שלנו היא כור מחצבנו, הסדר עדיפויות כאן הוא חד משמעי, אין לנו משפחה אחרת, אנו נעשה הכל בשביל להעלות חיוך על שפתותיהם ולא להיפך, חייבים להפנים שאסור שההוצאות של הספורט שלנו יבואו על חשבון התקציב המשפחתי, ויותר או הכי חשוב ,תזכרו, להיות "גנבים".

שיהיה אימון זוגי משובח, נתראה בפוסט הבא, וכמובן שאם אהבתם, תנו גם לאחרים, שתפו.

נכתב ע"י שרון וכטל.


אין תגובות:

פרסום תגובה